המאמר התפרסם בעלון של תנועת אריאל 'טל-שמים'
בס"ד להחזיר לרבנות את כוחה!דניאל אדרי אחיה סניף ראשל"צ בנים
(הבהרה: מה שאני כותב הוא לא ח"ו בגדר קטרוג על עמ"י ח"ו אלא בגדר של ו'החי יתן אל לבו')
יום שני 4 ימים לפני מצעד התועבה הרבנים הראשיים שליט"א יוצאים בקריאה ללכת להפגנות נגד המצעד, קריאה שסופגת מהלומות מפוליטיקאים רשעים ימ"ש, מהלומות בנוסח ''אל לרבנים הראשיים להתערב'' ו''צריך להעמיד אותם לדין!'' נעזוב כעת את העניין שהמצעד הוא דבר הנוגד את הדת ועל הרבנים הראשיים מצווה להתערב.
השאלה האמיתית היא למה הרבנים הראשיים או יותר נכון הרבנות הראשית מפחדים לומר את דעתם המדינית\תורנית\פוליטית בציבור ועד שהם אומרים משהו ישר כל השמאלנים קופצים כנשוכי נחש ואומרים 'הדתיים האלה מדברים?! העמידום לדין!!!'
בשביל להבין למה הגענו למצב כזה שהרבנים צריכים לתת דין וחשבון על דבריהם
צריך להבין את החלוקה של הרבנות הראשית ואת ההסטורי'ה שלה
למיטב ידיעתי הרבנות הראשית מתחלקת ל-3 מחלקות עיקריות (1)הרבנות הראשית לישראל
(2)הרבנות הראשית העירונית (קשורה ל'מועצה הדתית)
(3) הרבנות הראשית לצה"ל
קצת היסטורי'ה (לפי הסדר):(1) הרבנות הראשית ל ארץ-ישראל או בשמה הראשון ''החכם באשי'' הוקמה במתכונתה הראשונית לפני כ300 שנה ע"י השלטון העות'ומני ששלט בא"י
מוסד החכם באשי או הראשון לציון הוקם כדי שיהיה אדם שייצג את היהודים הספרדים (כמעט ולא היו אשכנזים באותה תקופה, ואת המעט שהיו הכלילו אותם בתוך העדה הספרדית) החכם באשי הראשון שמונה ע"י העדה הספרדית לתפקיד הוא רבי משה גלאנטי זצוק"ל, מאז עד ללפני 85 שנה (בערך) היה רק רב ספרדי ולפני 85 שנה (בערך) הקים מרן הרב קוק את הרבנות הראשית האשכנזית ואוחדה משרת החכם באשי עם הרבנות הראשית .
(מפה התחילה הירידה של הרבנות: )
הכל היה טוב ויפה עד שהוקמה מדינת ישראל (לתקפ"ץ) מאותו הרגע הרבנות הראשית נדחקה הצידה ותפקידה היה רק להראות לעולם שזו מדינה יהודית ''עובדה יש לנו רבנים'' שבפועל פסיקותיהם של הרבנים התקבלו באהדה כל עוד הם תאמו את הלך הרוח הפוליטי וכל רב שהעז לפסוק נגד המדינה ישר הוקע והוצא אל מחוץ לתחום, לצערינו גם על ידי הציבור הד"ל.
לדוג': כשמרן הרב הגר"ע יוסף שליט"א קיבל פרס ישראל (שכחתי על מה, אני חושב שזה היה ''ספרות תורנית'') מרה"מ גולדה מאיר היא הגישה את ידה ללחיצה ומרן לא לחץ את ידה, כל הארץ רעשה כל החילונים קראו ''לקחת מהרב עובדיה את פרס ישראל'' (בסוף לא לקחו)
אבל מקרים כאלו גרמו לרבנים לשתוק ולא להגיב על דברים שמאוד מעצבנים אותם,
לדוג' הגירוש:היתה הכנסת ס"ת בגוש קטיף שבועות אחדים לפני הגירוש והרב מצגר שליט"א השתתף הוא צוטט באחד העיתונים שאמר "צריך לתמוך במתיישבי חבל עזה כל עוד הם גרים פה ע"פ חוק" וגם שברור שהרב מצגר תומך בישובים ובהתנחלויות )הוא השתתף בתפילות נגד הגירוש) למה הוא היה צריך לפחד ולא לומר את דעתו? מכיוון שהרב יודע שרב שאומר את דעתו האישית וההלכתית נגד הממשלה ישר יזרק החוצה!
ועובדה היא שהרבנים הראשיים שהתנגדו לגירוש בכל אמצעי תשקורת כולם רבנים ראשיים לשעבר : הרב שפירא, הרב אליהו, מרן הרב עובדיה, הרב לאו הרב אליהו בקשי דורון
כולם הביעו את התנגדותם לגירוש מעל כל אמצעי תשקורת(תקשורת) כי הם כבר לא חוששים שהמדינה תוציא אותם אל מחוץ לסטטוס קוו הציבורי כאשר הם אינם מחזיקים במשרה ציבורית (ברור שכל הרבנים שציינתי היו מתנגדים גם אם הם היו מחזיקים במשרה ציבורית אך ברור שההתנגדות היתה ממוזערת במקצת)
הרבנות הראשית חוששת מפוליטיקאים!!!
ומכיוון שכך, ב15 שנים האחרונות, הרבנות מאבדת את הרלוונטיות שלה ,כי הציבור מבין שדברי הרבנים הראשיים לא מחזיקים מים לא בגלל שהרבנים לא גדולים,הם גדולים! אבל מכיוון שהם מתחייבים להתכופף לרצון השלטון החולני הרבנות לא שווה כלום וזה מוביל לזה שהרבנות אינה קדושה גם בעיני המוסדות הממלכתיים(במלעיל ובמלרע) כגון בית המשפח(משפט), הכנסת ,הצבא ועוד כהנה
ועובדה היא שבית המשפח מוציא חוקים שמטרתם היחידה היא לפגוע בבתי הדין הרבניים ובעיקר בבית הדין הגדול.
אך חשוב לזכור שלא רק ההנהגה החולנית(חילונית) אשמה, גם על הציבור הציוני דתי נופלת האשמה במשך שנים העדפנו את בתי המשפח על פני בתי הדין היהודיים, לרוב שהיו שני בעלי דין אחד חילוני ואחד דתי הדתי עשה הצגה שבה הוא שאל את החילוני "אתה רוצה ללכת לבית הדין הרבני,, בעצם- בטוח שאתה לא רוצה אז בא נלך לבית המשפט" יותר מזה גם ששני בעלי הדין דתיים העדיפו ללכת לבית המשפח מאשר לבית הדין (לכן אל לנו להתפלא כאשר נערה צדיקה אומרת שהיא לא מכירה בסמכות בית המשפח לדון אותה כי הוא לא דן לפי התורה, בית המשפח שולח אותה להסתכלות פסיכולוגית) .
כמו שכתבתי בהתחלה כל מטרת הכתבה היא כדי ש ''החי יתן אל לבו'' אז איך מחזירים לרבנות הראשית לא"י את כוחה?
1) קודם כל צריך לשחרר את הרבנות מכבלי המאסר הפוליטיים והמדיניים ז"א שכל רב יוכל להתבטא לפי דיעותיו ללא קשר למעמדו הממלכתי(מלרע)
2) צריך ללכת רק לבתי דין דתיים בין אם זה דיני קידושין, דיני ממונות, דיני נפשות (הידעתם שלפי ההלכה מותר לבתי הדין הדתיים להלקות את העוברים על פסקיהם אפילו בזמן הזה, ובגלל החוק הקלוקל של הממשלה ידי בתי הדין כאסורות!)
3) לעודד את הרבנים הראשיים להוציא ספרים שבהם פסיקותיהם(בפעם הראשונה שראיתי ספר של רב ראשי מכהן הפתעתי כ"כ שאפילו לא פתחתי את הספר)
4) שרבנים יוכלו להתבטא כנגד דברים אשר הורסים את צביונה היהודי של המדינה (כגון: גירוש יהודים, חילולי שבת, מצעדי פריצות, מעצרים מנהליים)
5) אשמח לשמוע עוד הצעות
בצלב"א ולבמצ"ש!!!
תגובהתגובות