ופתאום נוכחותו היתה ברורה
כבר זמן מה שעליו לא חשבתי
דמותו בליבי תהה אצורה לעולם
כתיבה של אוצרות שנדלתה מלב הים
ברשימה ארוכה-הרבה דמויות
חלקם יקיריי
חלקם קצת פחות
אבל הוא
הוא שהופיע
כמו זריחה שאחרי המלחמה הפציע
בין עבי החשכה
היה גחליליתי
וכשבכיתי-היה פורקן לגחמותי
עתה ניצב דומם
מחכה למוצא פי
אך לי נגמרו המילים
ונשמתי נעתקה
הוא בודאי יודע שכמוהו-גם אני מחכה....
תגובות
אני מרגישה ככה ממש-עכשיו, בדיוק אותו דבר.
וע"כ כ"כ הזדהתי.
כל מילה ומילה נכונה שם לגבי..
בס"ד
זו דרך של חודש [סתם תהייה בקול]
ופתאום נוכחותו היתה ברורה
כבר זמן מה שעליו לא חשבתי
דמותו בליבי תהה אצורה לעולם
כתיבה של אוצרות נדלתה מלב ים-----> השורה האחרונה תקעה את הזרימה :-),
ברשימה ארוכה-דמויות הרבה
חלקם יקיריי
חלקם קצת פחות---> חזרה על אותה מילה צורמת בשיר במיוחד שמדובר באותו בית.
אבל הוא
הוא שהופיע----> אהבתי את הפסיחה הזו.
כמו זריחה אחר המלחמה הפציע------> בצורה המקורית אני מתבלבל בין סיפור לשיר
בין עבי החשכה
היה גחלילתי---> טעות כתיב לענ"ד
וכשבכיתי-היה פורקן לגחמותי ----> אני מסכים שלהשתמש כאן במילה רגשות יהיה קיצ'י
אבל לענ"ד אפשר למצוא מושג יותר כולל מגחמות.
עתה ניצב דומם
מחכה למוצא פי
אך לי נגמרו המילים----> לא ירד פתאום משלב השפה?
ונשמתי נעתקה
הוא בודאי יודע שכמוהו-גם אני מחכה....
עכשיו הביקורת מולך ואת יכולה לעשות שתי דברים בעיקר, לאמץ אותה או לזרוק אותה. :-)
אבל השירים שלי הם לא למוזיאון או משהו.
אני כותבת את מה שעולה לי,מה שאני מרגישה,אני לא כותבת כדי 'להציג' את השירים שלי לראווה באופן הכי מושלם שיש,ולכן ביקורת על השירים שלי תהיה אולי רלוונטית אם הייתי רוצה לעסוק במקצוע הזה-ואני לא.....
יש אולי כותבים יותר מוכשרים כאן ממני שכותבים את היצירות שלהם בצורה מלוטשת-אבל ליטוש מעולם לא היה הצד החזק שלי...
מישהו אמר פעם (ציטוט לא מדוייק): אם אתה כותב לעצמך, אתה יכול לכתוב מה שבא לך. רגע שאתה קורא לזה 'שיר', מעבר לכך, ברגע שאתה מחליט להציג אותו באתר שמכנה את עצמו 'אתר יצירה' - אתה חייב - חייב! - לכתוב שיר לפי הכללים ש שיר.
אתה מחוייב לכללים מסוימים.
כמו שלא יבוא אדם, יצלם תמונה במצלמה ויפרסם אותה בתור ציור, כך לא יבוא אדם ויפרסם משהו גולמי שלו בתור 'שיר'.
בשביל אומנות בכלל ושירים בפרט צריך להשקיע!
לכאן באים להשתפר.
בחסדי אבא'לה שלי!
גם אני כותבת מהלב. כותבת גם כדי לפרוק.
אבל אני גם מכניסה את השירים שלי לפה, כדי שאחרים יוכלו להנות.
ואם אחרים גם רואים, למה לא לשפר?
אני חושבת שתמיד טוב לשאוף למשהו, ולא להשאר באותו מקום. ולא להסתפק במה שיש. [לדוג' בטח גם את לא היית רוצה להסתפקב50 במבחן נכון? אלא היית אוצה לשאוף למאה. או לפחות לציון טוב יותר]
לדוג' בעבודת ה'. אנחנו לא אמורים להסתפק ולהגיד "טוב. אני הגעתי למקום שלי, במידות שלי, בעבודת ה', עכשיו אני מפסיק! אני מסתפק בזה, ואין לי צורך יותר להתקרב לה'. אני לא צריך לעבוד יותר על מידותי, אלא אסתפק באיפה שאני".
ותמיד טוב לקבל עצה מאחרים שמבינים בזה [לדוג' יעקב]
"ואיזה מזל זה שאני לא מסתפק בזבאלה, רוצה הכי טוב.." [עדי רן]
בהצלחה ממש!
אור ושמחה,
מיכל שרה.
אף אחד פה לא מלטש את העבודות שלו כדי שהם יעמדו במוזיאון או יכנסו לספר שירים.
אלא כדי שאנחנו נתקדם, שאנחנו לא נעמוד במקום - אחרת הם יכולים לשבת במחברת או במגירה עוד שנים..
הרי אף אחד לא מקבל מהם כלום..
טעות.
שהשירים צריכים להיות מושלמים למי שכותב אותם.
בשבילי,שיר שעבר תיקון כבר איבד את קיסמו.
האותנטיות בעיני,היא דבר מאוד חשוב,ושיר שבא ממקום אמיתי,גם אם הוא ביזארי-הוא שלי! והוא ישאר שלי!
חוצמזה,שאני לא מעלה את השירים שלי לאתר מפני שאני רוצה להשתפר בכתיבה,כי כמו שאמרתי-זה לא מעניין אותי.....
כישרון הכתיבה,הוא לא משהו שניתן ללמוד,או שיש לך את זה או שלא.
סליחה על החפירה המתמשכת,אבל זה משהו שרציתי להעביר פעם אחת ולתמיד לכל "מבקרי האומנות" פה באתר....
בחסדי אבא'לה שלי!!
לגבי מה שאמרת לגבי "כשרון או שאין לך, או שכן"-אין זה נכון בכלל.
אני חושבת שאנחנו מצווים שכאשר ה' נתן לנו, כלי-לשכלל אותו, לפתח אותו, לנקות אותו-כדי שנוכל להגיע אליו למקומות רחוניים גבוהים. ליצור. להתרומם. ולהתקרב עם אותו כלי לה'.
ואכן-אם למישהו לדוג' יש כשרון לציור-אני חושבת שזה חובה עליו לעבוד על זה ולא לניח, אלא לנסות לשכלל. ואם לא-יש שם הרבה פונטנציאל טמון שה' נתן במתנה-שפשוט ישן.. וחבל.
אני חושבת שחשוב לנצל את מה שיש לנו בעולם הזה, כדי להגיע לרמה רוחנית גבוהה. כי אחרי הכל אנחנו לא פה לתמיד.. זה רק פרוזדור.. לקראת האולם הגדול [עולם הבא] וחייבים לנקות את עצמינו היטב לפני שנכנסים לאולם. אז ה' לדוג' נתן לנו כלי לנקות את עצמינו, להכין את עצמינו נפשית. ו.. לפעמים פשוט לא משתמשים בהם.. ונכנסים אל האולם מלוכלכים ולא נקיים.
זה כמו לנסות לעלות על סולם. והכלי שלנו [היצירה] היא כאילו ה' מושיט לנו יד לעזור לנו לעלות.