נלחמתי כעייפה עד "הקרב האחרון"
לא נחתי לרגע עד שהכל נגמר,
הייתי שם כתומכת אך ללא פיתרון
וראיתי איך "הקרב" הפך אכזר.
עם בוא הסוף ראיתי יאוש על פני האנשים שהיו סביבך
הם נכנעו כבר לא יכלו לעזור,
אך אני לעומתם הפכתי לאלף "חיילים" במלחמה שלך
בניתי חומות עליך לשמור.
שאבתי את כוחותיך שהיו כבר מותשים
ונתתי לך את כוחותי החדשים..
נותרתי מותשת כ"כ עייפה,
לא רציתי לתת למחלה לנצח אותך!
כנראה שאתה -"ילד", תילחם עוד המון..
ותמיד אני אהיה שם לתמוך, אך אף פעם ללא פיתרון.
תיזכור , אתה כזהב שעליו לא נוותר.
ממנו- הנלחמים איתך
תגובות
הקטע ממש יפה.
אם כי לא מאוד ברור מה קרה, חוץ מזה שמדובר על התמודדות.
(ולכן כתבתי בהצלחה)