רִקּוּד נִצְחִי

את המתחולל בנשמתך, ואת אשר יבקש ליבך.
אין הולם יותר לבת מאשר לבקש את המלך...

1. נסי לקרא את שלשת הבתים הראשונים, בלי 'וו' החיבור, כציון עובדה שרק אתה יודע, שומע, כורע, ואז בבית הרביעי תבוא ההדגשה עם 'וו' החיבור, כלומר מתוך שאתה א,ב,ג, אז ברור שאתה הוא זה ששוקע בליבי.
2. אני לא בטוחה שמי שכורע ברך, יש לו כנף, אז הכנסתי ברשותך, את השינוי שנראה לי.
3. בָּרְגַעִים הָהֵם>>>אני ממליצה - בִּרְגָעִים אֵלוּ, (או ברגעים האלו, תבדקי לפי המשקל) כי הכמיהה היא כאן וכל כך מוחשית וטובה, שאני מרגישה שממש צריך להאחז ברגעים האלו ממש, "ההם" מרחיק מבחינתי, את התחושה העמוקה.
4.הניקוד שלך מצוין,:)  ניקוד טוב הוא בעיני כמו שמלת כלולות לשיר טוב,  והשתמשת בו בסוף בצורה נהדרת, לא ניקדת את המלה "קירבתך" מה שלי זה אומר, עדיין חסר משהו ב"קירבתך" אבל זה יבוא מתוך שאני יודעת שאתה הוא זה ששומע וכו'.
מה שלא הבנתי, מדוע המלה "לכסותי" אינה מכוסה (בניקוד), אולי טרם הגיע העת? בכל אופן, מתוך העוצמה שאני קוראת כאן, לדעתי בלבד ראוי לה לקבל את פרישת הכנף=ניקוד :)

הסיום נהדר - הבעַת רגשות מתוך פרץ ההתעלות הזו: צוחה ובוחקת:) איזה יופי,לצחוק ולבכות מבטא כל כך בפשטות את סערת הרגשות, וכשזה כל כך פנימי, מתפרץ הריקוד והדרישה לקירבה.

אודה ולא אבוש, שקראתי את הסוף אין ספור פעמים, ולא בושתי להזיל דימעתי,
כּנרת נרגשת

ברשותך, להלן הצעתי :

רַק אַתָּה יוֹדֵע
אֶת שֶׁמִּתְחוֹלֵל
בְּנִשְׁמָתִי.

בעזרתו יתברך

 

כמה זמן חיכיתי להחזיר לך תגובה לתגובך הנאה ביותר.

ראשית כל, תודה רבה לך. על הכל.

שנית, אני עוד לא בטוחה מה

נכון לעשות עם השיר הזה.

להשאיר אותו כמות שהוא,

או שמא להוריד ו החיבור בתחילות, כמו שהצעת.

 

דרשתי קרבתך- תודה לך על החדות.

 

ממני הקטנה(:

זריחת הנשמה.

מזמן לא פגשתי כזה דבר!!

פשוט.. אין מילים.

רק אומר, אני מסכימה עם כנרת-לפי דעתי אם תורידי את ה-ו זה בהחלט יוסיף.

ברכה והצלחה!

ממש אהבתי!

וה עוד כשאני לא מגיבה על כל מה שאני קוראת...

אבל אני מתלבטת בין להלחין לזה לבין לשני... אז אני מקווה שיש הסכמה על שתיהם....?
וואו פשוט מדהיםםםם!!!!

נהינתי ממש.