בערך לפני שעתיים המוות הגיע לביקור. וזה כבר קרה לי. אבל אף-פעם לא כ"כ קרוב.
הם רק שישה יתומים. הגדולה בהיריון, הקטן בן 3 [שנים]. ואני משוטטת פה ומנסה להתנחם. חיפשתי יצירות על מוות אבל אף-אחת לא תיארה את זה מנקודת-מבט כ"כ דומה לשלי. אני בורחת לפה כי אני לא מבינה את זה. ויש לי כ"כ הרבה שאלות.
ואחת מהן כ"כ קרובה לזו שאת שואלת. איך אני יכולה לשחק במחשב, לעשות כל-מיני דברים יומיומיים כאלה כשזה קרה. אני לא רוצה להמשיך לחשוב על זה אבל כשאני מפסיקה יש לי רגשות-אשם מזה. ואני לא רוצה לחשוב על זה בגלל שאני גם שואלת איך אני מרשה לעצמי להצטער כשמצבי עוד קל יחסית. אני לא יתומה. אני מרגישה חצופה כשאני מתבכיינת כשלאנשים אחרים זה כאב הרבה יותר.
ואני לא יודעת למה אני כותבת את זה כאן. באמת שאין לי מושג. אבל אני לבד בבית ואני כ"כ צריכה לדבר על זה...
אני מצטערת שאני כותבת על דברים לא קשורים על חשבון היצירה שלך. כי גם אני שונאת שעושים את זה, נורא שונאת. אני מצטערת... ואם כבר חזרנו לנושא- השיר שלך מקסים.
תגובות
לא!
זה הזמן לשלוח תנחומים למשפחה!
"לא אמות כי אחיה.." (תהילים)
שמחה ז"ל חינכה שנתיים את בתי הבכורה.
השיר שלך הגיע אליי כרגע משמיים.
בערך לפני שעתיים המוות הגיע לביקור. וזה כבר קרה לי. אבל אף-פעם לא כ"כ קרוב.
הם רק שישה יתומים. הגדולה בהיריון, הקטן בן 3 [שנים]. ואני משוטטת פה ומנסה להתנחם. חיפשתי יצירות על מוות אבל אף-אחת לא תיארה את זה מנקודת-מבט כ"כ דומה לשלי. אני בורחת לפה כי אני לא מבינה את זה. ויש לי כ"כ הרבה שאלות.
ואחת מהן כ"כ קרובה לזו שאת שואלת. איך אני יכולה לשחק במחשב, לעשות כל-מיני דברים יומיומיים כאלה כשזה קרה. אני לא רוצה להמשיך לחשוב על זה אבל כשאני מפסיקה יש לי רגשות-אשם מזה. ואני לא רוצה לחשוב על זה בגלל שאני גם שואלת איך אני מרשה לעצמי להצטער כשמצבי עוד קל יחסית. אני לא יתומה. אני מרגישה חצופה כשאני מתבכיינת כשלאנשים אחרים זה כאב הרבה יותר.
ואני לא יודעת למה אני כותבת את זה כאן. באמת שאין לי מושג. אבל אני לבד בבית ואני כ"כ צריכה לדבר על זה...
אני מצטערת שאני כותבת על דברים לא קשורים על חשבון היצירה שלך. כי גם אני שונאת שעושים את זה, נורא שונאת. אני מצטערת... ואם כבר חזרנו לנושא- השיר שלך מקסים.