כל מצוות הבן על האב

לא נותר לך זמן רב. חודשיים לכל היותר, אולי שבועיים נוספים אם תהיה עקשן. בקרוב מאוד תצא אלינו, מקושר בחבל של תקוות ומעוטף בדם שנוצר מיזע ודמעות. כה נשמח בך, ונתגאה בך, ונציג לראווה את המוצר המושלם לבית משפחתנו, ששמו לאו דווקא רלוונטי לעניין זה. סביר מאוד שיצבטו אותך כהוגן, ואני מבקש להתנצל על כך מראש, שכן אילו היה זה תלוי בי – הזקנות המקומטות ההן לא היו יוצאות לאוויר העולם, שהיה אז משובח פי כמה וכמה.

עתה, מן הראוי שאשטח בפניך בהרחבה את שלל האפשרויות שיעשירו את זמנך הפנוי, ירחיבו את אפיקי מחשבתך ויובילו באופן ישיר למדי לכך שבגיל עשרים ושמונה תנהל תחתיך תשע קבוצות שליטה ואת אליעזר פישמן. מובן מאליו שתזכה ללמוד בבית-הספר הכי טוב שנמצא, שלא יהיה במרחק של יותר משתי דקות הליכה, לא ילמדו בו יותר מעשרים וחמישה תלמידים בכיתה והמורים תמיד יבינו לרחשי לבך. ממש כמונו. אין טעם של ממש להמשיך, שהרי בכל מקרה לא ירחק היום בו תחזור הביתה, פניך בוכיות, מלין על כך שליונתן קנו כרטיס מסך בסכום המצטבר של האוברדרפט והמשכנתא שלנו.

כאמור, אין טעם לדוש בכך. ברצוני לדון איתך, יצור קטן ומצומק שכמותך, בציפיות שלי ממך. קרוב לוודאי שאתה מגיב עכשיו בהפתעה גמורה לשמע הרעיון הגס; בסביבה בה תגדל לא נוטים להתבטא בבוטות כה רבה. אני מבקש לפרוץ מוסכמה קלוקלת זו ולתאר לך את דמותך לעתיד כפי שאני מדמיין אותה ומקווה לה.

אני מקווה שתרבה בקריאת ספרים. בעברית ובשפות נוספות, מכל הז'אנרים והסוגות. תיטיב לעשות אם תעיין בכתביהם של ג'.ר.ר טולקין, צ'ארלס דיקנס, ניל גיימן, מיכאל אנדה, ק.ס לואיס, פ.ל באום, ג'ורג' מרטין, ויקטור הוגו ואלכסנדר דימא. לו היה עלי לחלק את אוכלוסיית העולם בצורה גסה לשני חלקים, על פי פרמטר אחד ויחיד שיבדיל בין שתי הקבוצות, הייתי בוחר בקריאת ספרים כאותו פרמטר. קריאת ספרים מחדדת ומשייפת את כושר הדיבור, הכריזמה, המעמד האישי, היכולת לפתור בעיות, ובעיקר את יכולת החשיבה. זה לא מכבר פורסם סקר על-פיו אחד מכל ארבעה במדינת ישראל חולם להיות סופר. האם לא תרצה להימנות על יחידי הסגולה שאף יזכו לממש זאת?

אני מקווה שתשכיל לנצל את זמנך הפנוי – והוא רב מכפי שאתה משער – לעשיית דברים חשובים ומשמעותיים. הא, כמה אני מתעב את המילה הזאת, 'משמעותיים'! היא אוצרת בתוכה את כל אותן הפעמים בהם היה על אדם חשוב לשאת נאום חוצב להבות תוך אמירת לא-כלום. אני ממתין בציפייה דרוכה ליום בו תוכיח כי אפשר אחרת. רתום את סוסי הרצון אל עגלת היכולת והרי לך כברת דרך ארוכה שכבשת. הרי לך אדם אחר שחייו טובים יותר מלפני כמה רגעים, בזכותך. היה אכפתי!

אני מקווה שתשכיל לנצל את זמנך התפוס – הוי אומר, הזמן המוקדש ללימודים – כראוי. כמו אמא שלך. היא הייתה תלמידה מצטיינת.

אני מקווה שתהיה אישיות חברותית. אמנם, נחמד ונעים לצפות דרך קבע באלופה ובשיר שלנו, שתי תוכניות דוקומנטאריות בעלות איכות נדירה, או לשחק במשחקי המחשב המדוקדקים והמפורטים שמוצעים בוואלה! כיף, או לעדכן את הבלוג שלך, לצורך העניין, אך עליך להתחשב בהשלכות: זוהי בדיוק הדרך בה נוצרות הפקאצות עברייניות-המקלדת. אינני רוצה לחשוב שתהיה לפקאצה הראשונה ממין זכר. רד לך אל הרחוב, ושחק עם הילדים בכדורסל, כדורגל, הדיפת כדור ברזל, סופרגול, מדרכות, גוגואים. לך אליהם הביתה ושחק איתם בריסק, מונופול, שש-בש, ארבע בשורה. אל תהיה ספון בתוך הבית. משתשלים משימה זו, אני מבקש להציב יעד המשך ולומר שאני מקווה שתהיה חבר נאמן. אנסח זאת על דרך השלילה: חבר נאמן הוא כזה שלא מתעסק בחישובי עלות-תועלת כשחברו כורע תחת הנטל.

אני מקווה שבבואך לבחור את נטיותיך הפוליטיות, תבחן את המציאות נכוחה, ללא דעות קדומות ומבעד לקשת רחבה של זוויות, תוך התעלמות בוטה מהשקפות העולם המגוחכות של מר"ץ, בל"ד, ש"ס, יהדות התורה והמפלגה של מוסוליני. ונשמרתם מאוד לנפשותיכם אינה סיסמא ריקה מתוכן.

אגב 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', אני מקווה שתהיה אדם מאמין. לא אמונה בעלמא, במחילה ממך, ולא בבודהה או בזאוס. אמונה בבורא העולמים, המתכנה הקב"ה, תוך קיום ושמירה על מצוותיו. תקווה זו אני מוסר לך בלחישה רמה, שכן אני עצמי אינני נופת צופים. אני מתפלל, עם זאת, שתהיה טוב ממני. אולי אפילו צדיק של ממש, אם תוכל לעשות זאת בלי להעיק עלי.

אני מקווה שתתנהג כמו בן אדם. בשלב זה, כמובן, אתאכזב אם לא תקשה עלי: וכי כיצד על אדם להתנהג? האם עליו לדבוק בחביבות שנוהגים הערסים האחד בחברו, או האחד בקורבנו, או שמא עליו לשים פעמיו אל נבחרי הציבור העושים ימיהם כלילות במשכן הכנסת, תוך וויתור קורע לב על חיי המשפחה שלהם? לא זה ולא זה, אם יורשה לי להציע גרסא משלי. אל תעקוף בתורים, אל תתכעס בקלות, שמור על שלווה. לא תאמין כמה מהנה לחייך באוויליות אל מול אדם שדן בעיסוקה של אמך הורתך. היה אדיב וסובלני. כבד גם את אלו שאינם באים מאותו רקע סוציו-אקונומי שאתה מגיע ממנו. פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה.

אני מקווה שבבוא היום, כשתגיע ללשכת הגיוס, תכריז בפה מלא: הרי לכם ידי ורגלי, הרי לכם ראשי, הרי לכם עצמותיי. הרי לכם שיניי בהן תזהו אותי. הרי לכם נשמתי. קחו אותם ועשו בהם כבשלכם. כולם קודש לצרכי המדינה. אמרו לי מה היא הדרך בה אשרת את המולדת, ואלך בה! והיה ויהיה אחרת, אינני מאמין שאוכל לשאת את נוכחותך בסביבתי. כל שתזכה לו אז ממני הוא מבט בוז, ותו לא.

הצצה שטחית ברשימה מעלה בי הרהורים קשים, ואינני יכול שלא לתהות מה טיבה. האם תעמוד היא כנר לרגליך בעיתות משבר, בימים בהם תאבד הדרך? האם תשמש היא לך כמניפסט? או חלילה, האם תושלך היא מלפניך כניירת שאין לה גניזה? אין לי אלא לקוות שלא כך יהיה הדבר. את כל מרצי השקעתי בכתיבתה. את כל אמונותיי יצקתי לתוכה.

אני קורא את הרשימה הזאת, ואני מקווה שלא תגרום לי כחצי מהאכזבה שאני מאמין שגרמתי לאבא שלי.