שָקט מסביב

בעזרתו יתברך

רות, תתחדשי על הסִווג ;-)

קראתי בשירך זה,

המון געגוע, סוג של אופטימיות ורוגע.

קבלת ההווה, ציפיה למחר,

וכמיהה להכל ביחד.

לענ"ד,

כדאי להחליף את השורה האחרונה

בבית הראשון,

מ'צליל הים נשמע,

ובקול עז הים נבקע.

ל'צליל הים נשמע,

ובקול עז הוא נבקע.  (חבל לחזור שלא לצורך, לענ"ד. בנוסף- אין צורך בפסיק לפני וְ החיבור..)

בשורה 'אין כבר בשטח בשר ודם,'

משהו הפריע לי. איני יודעת לעמוד על מה.

שוב, שירך יפה. ישר כוחך!

ממני הקטנה(:

צלילי השקט.

השורה הזאת לא כ"כ מסתדרת, היא די סותרת את מה שכתוב למעלה ובהמשך.

ובקול עז, הוא נבקע.

אני צודקת?

שאיך ששוקעת השמש הכל שקט, כולם ישנים ושומעים קול עז מתוך הים

שומעים את צלילי הים..

וכמובן הצמחים וכו..

לבסוף, פלפלתי, יש בוקר!! השחר מפציר ומעורר את כולם.

מקווה שענתי על שאלתך.

לא מצאתי כאן סתירה כל שהיא.

אור השמש שוקע, אט אט בים הרגוע,

וזיו אורה, מותיר הרבה געגוע.

לצליל הים נשמע,

ובקול עז, הוא נבקע.

לילה, הכל נדם,

וצמחי הארץ, נמו את שנתם.

אין כבר בשטח בשר ודם,

ומחר עם שחר, תאיר השמש לכולם .

אפשר לדון עליו כל מיני דברים - בקיראה ראשונה עולים לי שניים:

א. ובקול עז, הוא נבקע. נראלי שעדיף ללא המילה הוא, לכתוב מילה אחרת במקומה.

ב. אין כבר בשטח בשר ודם,
ומחר עם שחר, תאיר השמש לכולם .
כשאת מדברת על כך שאין בשר ודם, ישר כולנו חושבים על אלוקים. ואז כשאת כותבת על השמש - שהיא רק משרת פשוט - זה קצת צורם.

זהו להיום.

אהבתי את הפשטות, ללא שום אמירה מיוחדת.

עוזיה.