תמיד אחרי .....
אחרי הבכי האיום
העיניים שלי
דוהות כמו מטבעות ישנים
ניסיתי
דקה אחת לפני...
אמרתי:"אל תבכי,העיניים......העיניים"....
אבל זה היה חזק ממני,הכל ביקש לצאת,להשתחרר...פתאום לא היה איכפת לי,רציתי רק לבכות,לבכות ולבכות ולא איכפת לי מה העולם חושב....הפנים יפות....אז אני לא אמסחר אותן,מה יקרה?....אני אהיה בחורה רגילה שלא מכירים אותה,אני אלמד מקצוע כמו כולן, ואני אתחתן כמו כולן ואני אהיה מאושרת....
לא....
אחר כך,כשהכל נרגע,והפנים האדומות הלבינו,התחרטתי.....אני תמיד מתחרטת.....בוכה,ואחר כך מתחרטת...
תגובות
בעזרתו יתברך
העלית כאן נק' חש'.
יש לי רעיון,
אולי זה יבוא אח"כ לידי מימוש.
ולא אתחרט..
ממני הקטנה(:
תודה על החזרת
הרגש.
למה א להרחיב שיהיה יותר מובן?
יש לזה סיבה?
אבל זה לא בדיוק עיניינך.
חוצמזה,מונולוג שאדם מספר לא אמור להיות "מוסבר" לקוראים...ככה זה...זה התחושות שלי...והם מועלות על הדף והמבין יבין..
אם אתם רוצים דממה- תקבלו אותה- אבל אח"כ גם תצטרכו לחיות איתה.
עלום זו זכותו.
לנו מותר לציין כעובדה שלא הבנו, אבל זכותו לא לפרש.
וזה כל היופי בכתיבה לדעתי, שהמשורר יודע להצפין את כוונתו.. ונגיד אני גרועה בזה, הכל אצלי שקוף, אני ממש מאכילה בכפית את הקורא...
יש לי בעיה עם צורת התנהגות שלא מקובלת עלי.
אבל זכות כל אדם לבחור איך הוא יתנהג ויראה בעיני אחרים.
בחירה חופשית.
אבל היצירה הזאת שלי,ורק לי יש זכות לפרשן אותה.
אם יש לך ביקורת,סבבה, מקובל עלי אבל אני מזכירה לך שכל ביקורת צריכה להיאמר באופן חיובי ובונה..
סתם לתשומת ליבך פלפלתי- אם את מוצאת רע בכל דבר-בעיה שלך(אל תשתפי אותנו בהזיותיך)
אז פשוט אני אשתוק.
את יכולה לפתח את זה למשו משובח ביותר.
אבל מטבעות לא ישנות?