*הכל מומצא!!!
זה היה בצהרי יום שישי אביבי,
כשפגשתי אותך בטרמפיאדה, במקרה.
היינו רק אני ואתה, ועוד בחור,
כשהמנוולים הגיעו.
בסכינים שלופות הם התקרבו,
נטפלו לבחור ההוא שהיה הכי קרוב אליהם.
צעקת לי בלחישה: 'בואי לבטונדות!'
ובדרך שאלת אותי אם לא אכפת לי שתסתיר אותי מפניהם.
ולפני שהספקתי לתת את אישורי, הם התקרבו.
נצמדתי לבטונדה הקרה, כשדחקת בי להתכווץ, בעוד אתה מתמתח,
כדי לנסות להסתיר את כולי.
והם היו ממש קרובים.
התפעלתי מהשלווה שבפניך, והתפחלצתי מהאימה שבי שנשקפה מאישוני עינייך.
הם תקעו לך סכין בגב, שחדר לליבך, וקצה להבו התחיל לחדור גם אל ליבי.
ראיתי אותך צולל אל מותך,
דמיי חיי מתערבבים בדמי מותך.
כוחות ההצלה הגיעו והפרידו ביננו.
אותך לקחו לבית הקברות, ואותי לבית החולים.
ואני נשבעתי מליבי הפצוע, שלעולם אמשיך את חייך בתוך חיי.
תגובות
נחשון=שובל אור.
זה מתחלף לי משום מה מעצמו, עם הכינוי של אח שלי.
כמו שאת יודעת שובל- או שאת לא.
אז תקראי לפני שתאשרי בבקשה :-),
צורת הכתיבה בסדר. קצת רואים שהכל מומצא.
את כותבת בצורה די עניינית. קצת אדישה.
כתיבה טובה, אולי כדאי להשקיע במשהו אחר. פחות דרמטי.
והיכן ראית כתיבה עניינית!
דווקא חשבתי שממש הצלחתי להתנסח בצורה חדה..
הקפדתי מאוד על הדגשת הדברים המקבילים של שתי הדמויות.. לא שמים לב? ובעיניי זה מבטא את הרגש...
ד"א-
יכולת להישתמש בזה כתפאורה מצויינת ולהשחיל המון...