*הכל מומצא!!!
זה היה בצהרי יום שישי אביבי,
כשפגשתי אותך בטרמפיאדה, במקרה.
היינו רק אני ואתה, ועוד בחור,
כשהמנוולים הגיעו.
בסכינים שלופות הם התקרבו,
נטפלו לבחור ההוא שהיה הכי קרוב אליהם.
צעקת לי בלחישה: 'בואי לבטונדות!'
ובדרך שאלת אותי אם לא אכפת לי שתסתיר אותי מפניהם.
ולפני שהספקתי לתת את אישורי, הם התקרבו.
נצמדתי לבטונדה הקרה, כשדחקת בי להתכווץ, בעוד אתה מתמתח,
כדי לנסות להסתיר את כולי.
והם היו ממש קרובים.
התפעלתי מהשלווה שבפניך, והתפחלצתי מהאימה שבי שנשקפה מאישוני עינייך.
הם תקעו לך סכין בגב, שחדר לליבך, וקצה להבו התחיל לחדור גם אל ליבי.
ראיתי אותך צולל אל מותך,
דמיי חיי מתערבבים בדמי מותך.
כוחות ההצלה הגיעו והפרידו ביננו.
אותך לקחו לבית הקברות, ואותי לבית החולים.
ואני נשבעתי מליבי הפצוע, שלעולם אמשיך את חייך בתוך חיי.
תגובהתגובות