כל פעם זה קורה, כולם כבר בתוך ההכנות ליום העצמאות אם זה בשכנוע החברים לא ללכת לבמות(גם לא לאלה של בנ"ע) ובין אם זה בוויכוח עם השומר הברסלב למה כן להגיד הלל אחרי התפילה, באותו היום, ופתאום ללא הודעה מוקדמת ובלי ששמנו לב מגיעה הצפירה... וברגע אחד לא משנה איפה אנחנו לא נמצאים אנחנו עומדים (ללא קשר לדיעותינו ולידיעותינו) וכמו נזרקים לתוך הזכרונות, מהמלחמה, מהאנתיפדה, ומשאר המלחמות... להקשיב לסיפורי המשפחות השכולות ולהרהר בלב "זכיתם!! זכיתם שבינכם\בתכם ימסור\תמסור את נפשם על קדושת התורה העם והארץ, אשריכם!" וכך למעשה צריך לראות את המציאות שלנו בארץ - בדם ובדם, בדם המוות ובדם החיים בטוב וברע זו המציאות שלנו וזה מצבנו פה, בגלל זה גם אותו היום כ"כ צמוד ליום הזכרון.
וכמו שכתב המשורר- "עין במר בוכה ולב שמח-עוקד והנעקד והמזבח"
תגובהתגובות