בדולח

בס"ד

             בדולח

ראיתי אותה,

זוהרת ונוצצת,

נדמתה

כצוחקת, מתלוצצת.

היא זהרה למול עיני.

כחמה בשמי מרום.

ואני על ברכי,

כמו מתעוררת לחלום.

חלום כל כך אמיתי,

חלום שאין לו סוף.

נדמה שהיא לועגת לי,

שומעת אני את צחוקה המתגלגל,

בהרים בנוף

היפה כל כך, בשקט שנשאר

ואני מנסה לאחוז בקצוות של אותו חלום,

שיתגשם כבר.

אבל פרח לו, הלך לו,

 ואני נשארתי כאן היום.

מוקדש: לאמא שלי היקרה