בס"ד אלול תשסה
מעשה שהיה בארץ שנער
"ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים........"(בראשית ,יא,ד)
"...אמרו אחת לאלף ותרנ'ו שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול,בואו ונעשה לו סמוכות"
(רש"י בראשית ,יא,א)
בארץ שנער קול הלמות פטישים
בארץ שנער יש חיים חדשים
ושרים הבונים-לא יהיה עוד מבול
בן אנוש מול שמיים יציב את הגבול
הן הדור הקודם היה כה טיפש
הוא היה פרימיטיבי,הוא לא התייחס
לחזאים וחוקרים ושאר מדענים
שיודעים מה נושאים בחובם עננים
ובגלל טפשותם של אותם מסכנים
כשפרץ המבול לא היו מוכנים
וטבעו הם כולם ונשאר רק אחד
אשר התכונן ולכן לא נכחד.
לעומתם אנחנו אנשים נבונים
נבנה כאן מגדל ונרים בנינים
וכאשר המגדל אל שמיים יגיע
אז גם על האקלים נוכל להשפיע
וככה נמנע אסון מתקרב
וזו גדולתו של האדם החושב.
וסובב לו הילד אברם בשנער
ורואה את הכל וליבו בו נסער
כי אתמול הוא ראה איך מראש הפיגום
צנח השכן אל מותו כמו כלום
כשמרוב צערו הוא הוא בכה וצרח
אמרו לו : עזוב,זה לא נורא כל כך.
העיקר הוא האבן שאותה הוא בנה
היא ניצבת עכשיו במקומה איתנה
והאבן הרי היא כה מקודשת
בעזרתה לשמיים נוכל עוד לגשת
ולכן אל תשכח,כשתשוב אל ביתך,
לסגוד,להשתחוות ולהעלות לה מנחה.
וחשב אז אברם-'לא יכול להיות
שהאבן עצמה היא חזקה שכזאת
כי על האבן עצמה כל היום רק דורכים
ומי שחזק הוא שולט ממרומים'
נשא אז אברם לשמיים עיניו
וראה את השמש מחייכת אליו
אמר הוא לשמש: 'את המלכה!
ניצבת למעלה וכה חזקה-
אותך אעבוד ולך כאן אסגוד
כי את מאירה ומחממת מאד'
סגד כל היום אל השמש אברם
אך השמש ירדה לאיטה אל הים
ולפתע גילה הילד אברם
כי השמש איננה והירח כבר קם.
התעצב אז אברם אך את עצמו הוא חיזק:
הן הסהר הוא זה שאת השמש סילק
ואותו מלווים ריבואות כוכבים-
הסהר הוא זה ששולט בשחקים!
כל הלילה סגד לירח אברם
עד שנרדם ובבוקר הוא קם
והנה במרומים מחייכת לו שוב
השמש שבלעדיה היה כה עצוב
הבין אז אברם הילדון הנבון
שמשהו כאן בוודאי לא נכון
אם ירח ושמש ביניהם מתחלפים
זה סימן שהם רק ממלאים תפקידים
וגבוה מעל,נסתר מהעין
נמצא הבורא שברא יש מאין
ואותו העולם כולו משרת
ורק בידיו יש חיים כדי לתת...
ומאותו יום והלאה הילד אברם
יצא להפיץ את האמת בעולם
ועשה חוגי בית וניסה להסביר
לכל מי שראה וכל מי שהכיר
וגדל שם הנער וכוחו גם גדל
ותורתו אף כבשה סקרי דעת קהל
עד אשר מלך שנער (שמו נמרוד)
דאג וחשש לכסאו עד מאד.
הוא הכריז שאברם הוא מורד במלכות
והכין לו מבחן שהיה די פשוט:
הוא השליך את אברם לכבשן אש בוערת
וכל הקהל נמתח כמו בסרט
"האם אלוקים שאותו אין לראות
יעזור לאברם בתוך אש שכזאת ?"
ואברם בכבשן התפלל לאלוקיו
ואלוקים לו ענה והושיעו מצריו.
ואל מול המוני הקהל ההמום
הלהבות לא הזיקו לאברם במאום,
בשמחה ובנחת כהולך בתוך גן
הוא פסע על רגליו אל מחוץ לכבשן.
אמר אז נמרוד: 'זהו פלא נדיר,
אך ודאי גם אותו הן אפשר להסביר'
ומינה ועדת פרופסורים מומחים
לבדיקת המקרה והפקת לקחים,
כגון:איך נוכל בעתיד להכנס אל תוך אש
(אשר מפניה כל יצור כה חושש)
ובעוד עולם המחקר מתפתח
מתקדם המגדל ועולה וצומח
וצופים בו כולם בגאווה לא קטנה
כי על פי התוכנית הוא יושלם תוך שנה!
ואז,אז יבואו ימים אחרים!
תקופה נהדרת,ימים נפלאים!
האנושות תשתלט ותדע לנצל
את האש, השמיים,האור והצל,
כל כוחות היקום כמו סוסים אבירים
יירתמו למרכבת אותם גיבורים
שידעו לפצח את סוד הבריאה
ושולטים בה היטב כמו בעבד נרצע...
קול תרועת ההמון עלתה ועלתה
ואת שערי השמים פתחה
אז הציץ עליהם ריבון העולם
ואמר רק:
"..נרדה ונבלה שם שפתם.. "
וכל המגדל הענק ,הכביר
כמו קלפים התמוטט,
קיר אחר קיר.
ומול ארץ בבל שכולה התהפכה
שמע אברהם קול קורא:
"לך לך!!"
תגובות
ב"ה
זה שיר - תעלי מחדש לקטגוריית שירה.