שחרור ירושלים

בס"ד

                    שחרור ירושלים

  כ"ב באייר תשס"ז   10.5.07

  כפר גנים – פתח תקווה

הוא ישב על הכורסא המהוהה , והסתכל אל השמיים התכולים

שהשתקפו מן החלון הגדול באם המושבות שלפני קום המדינה .

עיניו הירוקות חרתו במבטם את חלקת האלוקים הירוקה שנשארה

בודדה בין מגדלי הקומות החדשים –ישנים  שכיסו כל חלקה טובה .

האמת שכל זה לא ממש היה אכפת לו , זו לא הייתה משאת נפשו,

או יותר נכון משאת נפשו של בנו הבכור רועי שבא אליו לביקור אחר

שלא היה אצלו זה חודש ימים .

את הרהוריו הבלתי חשובים לדעתו, או אם היו שואלים מישהו אחר היה מתנגד לכך בתוקף, קטע נכדו דביר בן השתיים עשרה

" סבא" – הוא פנה אלי בקולו המתוק "סבא" –הוא פנה אלי שוב, הפעם קולו היה קצר רוח משום מה לא ידעתי למה.

" כן נכדי" – עניתי לו  "רציתי שתספר לי קצת על ירושלים כי בכיתה למדנו עליה רציתי לדעת קצת יותר"

והוא שלא אהב להיזכר במלחמה ההיא , נאלץ לפתוח מגירות שננעלו

לפני ארבעה עשורים .

                 **********

כ"ח באייר תשכ"ז   5.6.67

ירושלים העתיקה

זה היה היום השני של המלחמה ההיא שאחר כך כונתה בדברי ימי מדינת ישראל, " מלחמת ששת הימים " ושם שני היה לה גם " מלחמת הניצחון"

הוא היה אז נער צעיר בן 19.5 שנה וחצי בצבא ההגנה לישראל .

הוא היה נער גבוה ורזה אבל בעיקר נער בעל עצמה ואהבת ארץ ישראל

מלחמה נטשה בין שכנותיה של המדינה הצעירה ,

מצריים, לבנון ירדן וסוריה צבאות של אלפים רצו להחריב מדינה קטנה שלא עבר זמן רב מדי מאז נולדה .

צה"ל נלחם המספר חזיתות . והוא נבחר הוא ויחידתו נבחרו לשחרר את ירושלים .

ירושלים של אז הייתה עיר קטנה הירדנים מלכו בה והכותל המערבי היה בידם,

לא ממש הרשו ליהודים לבוא ולהתפלל בשריד בית המקדש,

וגבול גדר  הייתה בין הצד הישראלי לירדני .

יחידת הצנחנים בפקודו של מוטה גור פרצה את חומות העיר העתיקה

והוא הוא הרגיש הרגשה שלא ידע איך להגדירה הרגשה של הקלה מחד ומאידך הרגשה של למה זה לא נעשה קודם.

הוא פרץ יחד עם חבריו ויחד עם הרבה הראשי לצה"ל. הרב שלמה גורן.

לפתע הוא שמע תקיעה של שופר ואת מוטה גור צועק את הקריאה שתחרת לשנים רבות " הר הבית בידנו ".

כן, הר הבית בידנו. הוא החל לבכות כפי שלא בכה בימיו, אלו היו דמעות של שמחה.

שחרורה של ירושלים .

       ***********************

כ"ב באייר תשס"ז  10.5.07

כפר גנים – פתח תקווה

סבא השתתק , דביר היה מרותק לסיפורו של סבא, הוא לא האמין שפעם הכותל לא היה בידי עם ישראל, שפעם הוא לא יכל לבוא לכותל מתי שהיה רוצה.

הוא שאל את סבא שלו בקול של ילד תמים " סבא מתי ירושלים תשחרר

לעולמים?"

 אני רוצה לראות את המקדש השלישי.

והוא המשיך לשתוק, על השאלה הזאת לא הייתה לו תשובה .....

נכתב : לקראת 40 שנה לשחרור ירושלים מדי הירדנים