נכתב בחורף שלפני הגירוש--בזמן ההפגנה של מועצת (חסרת?) ישע מול הכנסת
בתגובה לדברי שאול גולדשטיין שהוא חושש מ"הקרע בעם".
שלחתי את השיר לעתון "גושפנקה" של גוש עציון והם לא רצו לפרסם אותו.
בסד אדר א' תשסה
הקרע בעם /תפארת
השמש בין עזה לרפיח תידום
ואולי חלילה יבוא...הקרע האיום
אך הקרע ההוא יהיה באמת
כמו הקרע בעורו של הגולם המת
הוא הזחל החי שקפא והתנוון
ונדמה כגוויה בעיני המתבונן
השמש אל הים
אשר בין עזה לרפיח תיפול
ואולי חלילה יבוא....החורבן הגדול
אך אם הוא יבוא (כי לא הועילה שום עצה)
הוא יהיה כחורבן בקליפה של ביצה
כמו סדק קטן שגדל בלי הפסק
עד אשר כל קליפת הביצה תתרסק
ומבין החורבות (החרישו,שה,שה)
תצוץ ותפרח לה בריה חדשה
צעירה כמובן ,ויפהפיה להפליא
אשר לה החורבן היה כמו כלי
כי לולא החורבן שהיה וקדם
לא היתה יכולה היא לבוא לעולם
כי מקודם היתה רק ביצה או רק זחל
ועכשיו,הסתכלו
זה פרפר או גוזל
ששרד ועבר דרך כל הגלגולים
עתה הוא מסוגל להמריא למרומים
ולסלסל בקולו או להרהיב בצבעו
שיר תהלה לאדון הכל אשר בראו !
זכרו נא ,אחים יקרים: "כל העולם כולו גשר צר מאד ,והעיקר-לא לפחד כלל!"
תגובות