בס"ד
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתּוֹלִיכִינוּ לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָׁלוֹם. וְתַדְרִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם. וְתַגִיעְנוֹ
לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לַחַיִּים וְלַשִּׂמְחָה וְלַשָּׁלוֹם. וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב וּלְסֶטִים וְחַיּוֹת רָעוֹת בַּדֶּרֶךְ וּמִכָּל מִינֵי
פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא לְעוֹלָם וְתִשְׁלַח בְּרָכָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְתַתַנְנוֹ לַחֵן וְלַחֶסֶד וְלָרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ
וּבְעֵינֵי כָּל רוֹאֵינוּ וְתִשְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה."
הוא לחש את תפילת הדרך מילה במילה , נדמה היה כאילו המילים נוטפות- זולגות מדם ליבו. כמו החושך
שאחז בו עטף ומילא את כולו, לא נתן להגביר את קולו. פרט לאותה לחישה , כמו של ציפור צרודה עת
ששכבה לישון. הוא נזכר איך הכל התחיל בעודו יושב על כסא המושב באוטובוס שהוביל אותו בואכה לישוב
החדש שיגור בו. מרוב לחץ לא זכר את שמו, נדמה היה לו שקוראים לו ניצן. שם זה החריד אותו ומילא את
גופו פחד, רעד כמעט בלתי נשלט. ניסיתי לעצור את הרעד שאחז בגופי , אבל אבל הוא לא נעצר , ידעתי
למה אני רועד לא מפחד לא מחרדה מהתקווה למה יחולל העתיד . עיני זלגו דמעות דמעה ועוד דמעה ועוד
אחת בכיתי הרבה בזמן האחרון הרבה חדרים נוספו לו לליבי ,חדר של אהבה לחדרי האהוב. לדשא הירוק
של הישוב , לכל החברים שלא אראה אותם יותר וחדר קטן גדול כך כך לאחותי שיראל בת ה-10 שנהרגה
בפיגוע לפני שלוש שנים.
כתבתי את שמך בדם ליבי עת זעקתי בלויתך " אנקום את דמך השפוך" ולא לא נקמתי נלחמתי בכל כוחי
להציל אותך , ואת הישוב עצמו זוכר איך ישבתי לצידך בבית חולים מתפלל שלא תמותי ותפלתי לא נענתה
זכרתי את צחוקך המתגלגל את התמונה האחרונה שלך את עניך הכחולות הצוחקות שהביטו עלי אז כמו
היום ולא לא יכלתי הרגשתי לפתע כמו כאב עז חודר אל תוך חזי יודע כי פותח דלתות נעולות שנסגרו בחותם
של שעם. לפני כחצי שנה ואני פותח אותם אט אט צועק בלחש ודמי דמי רותח כמו השמן החם מרגיש איך
העגולים עגולי הדם חודרים אל תוך נשמתי ממלאים אותה להפתעתי בתקווה חדשה אולי אולי מחר יהיה יותר
טובהוא הרים את עיניו מן התמונה שאותה אחז, את רואה את השלט של הישוב ניצן
-לתקווה חדשה
מוקדש: לתושבי גוש קטיף
מונולוג ראשון שלי אשמח לתגובות
אראל
תגובות
יעקב
תודה רבה לעורך הנפלא של האתר
אראל
תפסיק להעיר ואם אתה מעיר אז ברוח טובה
לפעמים אנשים נעלבים
כמוני
באיזשהוא שלב ניצן מדבר על עצמו בגוף ראשון והמעבר חד מידי
או במקרה הטוב לא מורגש וסתם גורם בלבול ברציפות היצירה.
ומעט שגיאות הקלדה
א. ניצן זה הישוב
ב. לא הבנת את המונולוג לעניות דעתי
יש מעבר מגוף שלישי לראשון, יעקב צודק.
בהתחלה את אומרת הוא הלך, ישב חשב..
אח"כ את עוברת לגוף ראשון "עיני זלגו דמעות.."
מבינה?
זה הרעיון של המונולוג
ככה אני כותבת
אני אוהבת את המעבר החד הזה
פה מעבר שמפריע בקריאה לקורא.
תעשי את השינוי בהדרגה, זה נותן לנו הרגשה כאילו משהו קטוע כאן ולא רציף..
תשפוך את כל זעמך על היצירה הלא כך???
(תוהה)
בסה"כ אני מנסה לעזור.
קוראים לזה מונולוג
הגיע הזמן שתדעי
אראל
בס"ד
כתוב בשפה גבוהה.
אבל ממש הפריע המעבר בין גוף שלישי לראשון.זה נראה כאילו התבלבלת.(ואני יודעת שלא)
אז אולי תשני את זה? בשבילנו?
|מתחנן|
עוד דבר-
מעט יותר פיסוק לא יזיק.
הייתי מכניסה עוד מעט תוכן שיוסיף נפח למונולוג.
סה"כ נחמד ביותר.
(אגב-אם אפשר להזיז את "תפילת הדרך" מצד ימין של הדף, זה יראה יותר נחמד.)
לקחתי לליבי את הערותכם הנכבדות
ותקתני ומשום מה זה לא עלה