בס"ד
ימי, ולילותיך
זכרתי אותך בני אבישׁי,
גלד פצעי נפתח שׁוב,
דמי נשׁפך מתערבב,
בדמך שׁיבשׁ.
באזמל שׁל מנתח,
פותח זכרונך את פצעי המדממים,
שׂם יוד , משׁחה ופלסתר.
ולא מתרפא.
יוצא מחדרך הזמני,
ממשש את דלת היציאה.
מנסה להחזיר פיסות של בשר לבנות,
אל תוך פצעי.
אולי הפצע יתרפא ואולי לא.
תגובות