בס"ד
אני לדודי ודודי לי
ראיתך,
הצצת אלי מבין חרכי התריס של ביתי,
צל של אדם , או חיה,
בורח מפני ושוב חוזר.
ישבתי,
בכרמי שלא נטרתי,
נוגסת בתפוח אדום מדבש.
טיפות של זמורה של גפן,
יין שלא נוצר.
ברחת,
נעלמת ממני,
ושוב חזרת,
ניסיתי,
להתקרב אליך.
להרגיש משב רוח , חום גוף,
ולא הצלחתי.
אהבתיך,
בכיתי בדם ליבי.
סכר דמעותי נפתח.
ואתה,
התקרבת ,
ולא זזת.
תגובות
אני מסמיקה מרוב בושה עד תנוכי אוזני
( יעקב אני מבינה אותך , לא שהשיר שלי מגיעים לרמה שלך)