בס"ד
צלקת
צלקת חרותה על מצחה,
לבנה , קטנה ,כמעט בלתי מורגשת.
היא חשה את הכאב הדוקר,
את הלעג , הבוז,
אות קין.
ערפילים של בוקר,
עננים לבנים , ללא מטר.
החמה מתחבאת מאחוריהם,
כאילו גם היא מפחדת,
לא רוצה , להתקרב אליה.
והיא,
דמעה ועוד דמעה ,
זולגות על פני פנים חתומות .
מנסים לחדור אל תוך לב בשר,
של אנשי האבן.
תגובות