בס"ד
התלבטות
היא הילטה את פניה,
בידיים אדומות מקור,
מנסה להסתיר,
את עצמה,
מרוח מיבב.
צרור של זכרון עץ,
עלים חומים , יבשים.
שאבד עליהם הכלח,
נשרו על בגדיה הרטובים.
שדרה הריקה מאדם,
כמו חייכה אליה
חיוך של לעג,
אין לך מקום להיות בו,
אףאחד מהבתים לא שלך.
והיא ,
נשאה את רגליה
וצעדה אל עבר הבית שבפינה,
הבית שלה.
וקול הרוח שהמשיך ליבב ליוה אותה בדרכה בדמעות של תנין.
תגובות