אלטלנה

כמו נדנדה,
מתנדנדת.
בין פעם להיום,
בין היום שאחרי, ליום שלפני,
באופק הלא ברור בשמי תל אביב.

זכרתי,
את החרב שכאילו היתה על צוארך.
את הפחד והרעד מחד, מצד אחד,
את הגבורה והעוז מצד שני.

ראיתי
את האש, את הלהבות,
האדומות- הצהובות,
שהאדימו את השחק,
ללא שקיעה.

שמעתי
את הבכי, את הכעס,
ללא מילים.
אנשי צה"ל בתחילת דרכם,
נהרגו על דבר של מה בכך.
כמו רבו, נלחמו,
על מדינה בתחילת הדרך.

מוקדש: לעלוי נשמת הרוגי ספינת אלטלנה שיום השנה שלה חל מחר