מרחבים. . .
רוצה אני לעוף כמו ציפור...
להרגיש את המרחבים...
לשמוע את הקולות הנשמעים בינות להרים
לחוות את הרוח המנשבת מעל צמרות העצים
לראות את גלי הים האין סופיים...
רוצה אני להרגיש חופשייה...
לא כבולה לשום הוויה
מנסה לפרוץ את שיגרת החיים הכפוייה
ליצור לעצמי עוד חוויה....
מחפשת בי את הציפור... לדרור שואפת...
תגובות
ממש אותיות קידוש לבנה...
ואני לא רוצה להיות יציבה על הקרקע... זה תחושה מגבילה מדי בשבילי...
ובאמת הלוואי וכל חיי יכולתי לחיות בנגב בהתבודדות... אבל אני יודעת שאני ,וכמעט אף אדם, לא מסוגלים לכזה דבר.. כולנו צריכים בסופו של דבר את החברה, ואני אישית חושבת שאני צריכה אותה יותר מדי... אבל בהחלט לא יזיק לי איזה בית קיט במקום מבודד כמו הנגב, ללכת להתרגע לי שם... אני עוד אבנה לי כזה..
תחשבי תמיד עלינו, העירוני'ים.
סתם, אני גרה באיזור שקט יחסית...