לאבא!
אני לא יודעת איך להתחיל לרשום את מה שאני מרגישה, אבל בעל פה זה קשה יותר, ועל ניר קל לי יותר להוציא את אשר על ליבי.
אני יודעת שאתה אבא שלי, אבל אני אף פעם לא הרגשתי מה זה באמת אבא.
אני כנראה גם לא אדע, כי לא היית לי אבא, אני לא מכירה אותך. גם כשהיית מדבר איתי זה היה לכמה דקות, אף פעם לא חשבת כמה זה מעליב ופוגע שאפילו עשר דקות לא עברו,
אפילו עם חברות אני מדברת יותר. לחשוב שלא אכפת לך מה עובר עלי... ואתה אפילו לא מסתיר את זה. בזמן שהיית רואה אותנו, זה היה בקושי פעם בחודש, ואף יותר מזה, בקושי כמה פעמים בשנה.
אבל מה שהכי כואב זה המבטים, כן, המבטים של הרחמים, 'מה? ההורים שלה גרושים? מסכנה...', מבטים של רחמים, שאולי רק מכמה אנשים הם אמיתיים.
מבט של צער, כמו שאני לא כמו כולם, אבל זה היה בזמן שהייתיי קטנה וזה היה גרוע יותר מעכשיו.
כשהייתי קטנה מה כבר הבנתי? חוץ מהעובדה שהסתכלו עלי, וגם אז לא הבנתי מה הם רוצים. אני רוצה לומר לך שאת דרכי עשיתי כמעט לבדי, עם כמה אנשים הקרובים אלי שתמיד תמכו בי, בכל דרך בה בחרתי ללכת, אבל את האופי שלי בניתי במשך החיים לבדי, עם כל מה שעברתי.
למדתי, נפלתי, קמתי, בניתי את עצמי בכוחותיי.
אני מודה לאלוקים כל יום שהוא ברא אותי עם מספיק כוחות בכדי לעבור את כל זה...
בכדי לחיות במצב הקשה הזה.
אני חייה בכמה עולמות, דתי וחילוני. יותר נכון; אוירה חילונית, סביבה חילונית ואנשים חילונים.
עד לפני מעט זמן לא הייתי ערה לכך שאני כמו חוזרת בתשובה.
לחיות במחשבה שאתה יודע, אך רק לחשוב זאת. לגדול בבית חרדי, אך רק בגיל צעיר, ובכל זאת להאמין שאתה יודע. ובסוף אתה מגלה שאתה כמעט לא יודע כלום.
אתה יודע כמה מתסכל זה לא לדעת?
או לפחד לשאול שאלה, כי אולי יגידו שאסור לשאול כאלה דברים?
יש מקרים שצריך לעשות, גם אם לא מבינים מדוע.
בכל אופן, אני יודעת שיש לי אבא אחד, אבא שתמיד יהיה לצידי, כשטוב לי וגם כשרע לי.
אבא שתמיד מבין אותי, גם כשאני לא מבינה אותו ולא עושה רצונו, גם כשאני גורמת לו צער וכאב. הוא תמיד שם, עוזר לי ונותן לי כוח, מחזיק אותי ברגעים הקשים ביותר.
כשאני אומרת לעצמי שנמאס לי ולא אכפת לי מה יהיה...
הוא, ברחמיו הרבים, נותן לי כוחות ומחייה אותי,
גם בסערות הכי גדולות של החיים, שלא תמיד היו לי קלים ולא יהיו לי בעתיד קלים.
אני מודה לו על כל שניה שאני חיה, נושמת ושואפת את האויר.
אני לא ישלח לך לעולם את המכתב,
בתך.
תגובות
בעזרת ה"י ובהשתדלותינו ננצח במאבקינו!
ברוכה הבאה!
רעיון טוב (מכירה מקרוב...)
ביצוע קצת פחות.
ב"הצלחה-
מכורה..
המכתב כתוב בצורה אמיתית ופנימית. הצלחת להעביר את התחושות והכאב.לפעמים זה חשוב יותר מסגנון.
בקשר למכתב שכתבתי כתגובה לשלך: זה לא תשובה! אין באפשרותי לכתוב תשובות- לא מתיימרת ולא רוצה.
זה רק נכתב בעקבות מכתבך שיצר לי את ההשראה.
(אבל את בטח תביני מה עומד מאחורי המילים....מקווה שיעזור...נשוחח אח"כ)