מילה טובה

בס"ד

                  מילה טובה

  כולם הכירו  אותה, את הנערה המוזרה שהייתה תמיד יושבת על האבן ליד ספסל העץ שליד גינת השעשועים

צופה בילדים המשחקים ושותקת חושבת מחשבות משל עצמה.

אף אחד לא שאל לשמה לשלומה , לא ידעו מהיכן היא באה , מסתורית היא נשארה לדידם, התרגלו לראות אותה כחלק מנדנדות הגן.

ואולי אפילו נשמו אותה כמו אויר לנשימה  .

היא בלעה את הדמעות שחנקו את גרונה , עת נודע לה על מות אביה האהוב מהמחלה שהייתה בת קבע אצלם במשך שנתיים ימים,

היא לא רצתה שהוא ימות , היא אהבה אותו מאד הוא היה יותר מאבא בשבילה .

היא הרגישה כאילו היא אשמה במותו , כאילו היא לא לקחה אותו לרופאים הכי טובים ,כאילו לא עמדה לצידו בדאגה יומם ולילה,

נתנה לו את נפשה ונקשרה נפשה בנפשו.

מאז היא הייתה רק צללית של עור ועצמות בלי רגשות בלי שאיפות,  ורק עם רגשי אשמה שאכלו אותה בלי רחמים.

מאז הייתה צופה בעניים כלות על ילדים אבות ואמהות לרפאות את הפצע הכואב שלה לו יכלה.

"שיראל"- קראה לה אמה יום אחד יום שהיה רגיל ככל הימים ולא בישר לה שום דבר.

"כן" – היא ענתה בקול שקט חלול ללא רגש כלל.  "תוכלי לשמור הים ביבסטר על שלושת ילדים השכנים אליה, אביה , אוריה"

היא חשבה לרגע כבר חצי שנה שהפסיקה לחיות כלל אבל ניצוץ של תקווה נשזר בקולה  "כן אני מוכנה".

בדיוק בשעה היעודה היא צעדה אל עבר הגינה שהייתה לה מעין בית שני , ואל האבן שהייתה מקום משכנה במשך כשישה חודשים

היא אחזה בידה את אביה בת ה-3 ולקחה את התאומים בני השנה  אל הגן.

בעודה משחקת איתם מאכילהאותם ונהנת כפי שלא נהנתה מזמן שמה לב שהיגיעה העת לשוב הביתה בחיוך רחב שבה אל בית השכנים

והביאה להם את אוצרם היקר, גברת דנון הושיטה לה 60 ₪ וחייכה אליה חיוך אוהב " עשית לי את היום " "את יודעת כמה הספקתי לעשות בבית כשהילדים היו איתך" "לולא עזרתך וודאי לא הייתי מספיקה " מילים שיצאו מהלב נכנסו אל הלב ושיראל הרגישה שמטפות מליבה נזרקו נבלעו בחול של הגן.

כך נגמר לו עוד יום אבל הוא שונה בתכלית מימים עברו לפחות לגבי שיראל.

וכך האבן נשארה בודדה ובמקומה כל יום באה נערה צעירה עם שלושה ילדים וחיוך מאיר על פניה

אף אחד לא זיהה בה את הנערה המוזרה ורק האלוקים ידע את סודה.

 סודה של מילה טובה.