זהו. נגמרתי.
הכל מאחורי. המאבק הסתיים.
אני כבר לא פה.
ואני גם לא שם.
עוד שניה וגורלי ייחרט.
כבר לא מרגישה כלום.
כבר לא רוצה כלום.
לא חושבת, על מה יהיה, על מה היה.
אני פשוט כלום.
מקודם עוד חשבתי על הגוף שלי.
על איך שהוא ייטמן באדמה.
חשבתי על הלוויה שלי.
על איך שכולם ודאי יזילו דמעה.
אבל עכשיו- זה פשוט כלום.
אני כ-ל-ו-ם!
וההרגשה הזו אפילו לא מזיזה לי.
נכתב כתוצאה מחלום מוזר שחלמתי, ופשוט ישבתי וכתבתי את רוב הדברים הנ"ל בחלום. ניסיתי לשחזר את זה, בתקווה שהצליח..
אני משייכת את זה לסיפור שפירסמתי פה לא מזמן, "חיים במתנה", זו פשוט היתה אותה תחושה...
מיועד בעיקר ליצחק, שבעבר ביקש ממני לתאר יותר... אז במקרה יצא לי.
תגובהתגובות