לאמא היקרה!

כבר מזמן רציתי לרשום  ולספר לך כמה אני אוהבת אותך!
גם אם לפעמים זה לא נראה ככה. גם אם אני לא אומרת לך שאני אוהבת זה לא אומר שאני לא.
ועל תחשבי שאני לא מעריכה את זה שגידלת אותי ואת כולם לבדך. היית גם אמא וגם אבא כמה שיכולת.
תמיד נתת לנו את מה שאנחנו צריכים- את האמצעים,  השיטות,  שהיינו צריכים כדאי לחיות טוב.
הדרכת אותנו ולימדת אותנו לשמוח במה שיש לנו, כי יש כאלה שגם את מה שיש לנו אין להם.
ואנחנו צריכים להשלים עם מה שיש לנו, כי מי שלא יודע להעריך את הדברים הקטנים אז קל וחומר שלא ידע להעריך את הדברים הגדולים שבחיים. כל חיי למדתי להעריך את הדברים הכי קטנים שהיו נראים לאחרים חסרי ערך, ובעייני- רבים ערך.

אם לא היית מדריכה אותי כמו שהדרכת אז לא הייתי מי שאני. אני למדתי ממך את נסיון החיים.
אני גם יודעת שלא תמיד היה לך קל בחיים, וגם לגדל אותנו לבדך זאת היתה משימה קשה,
אך את אזרת את הכוחות שלא תמיד היו בך, וגילית תושיה רבה בשעות הכי קשות שאף אחד לא ראה ושם לב.
את היית זאת שניחמת, שדאגת, והאמנת בי מתי שלא כולם האמינו, האמנת וידעת שאני אצליח.
והכי חשוב אהבת אותי! בלי תנאים ובכל עת וזמן. וגם אם לפעמים נראה לך שלא הצלחת לגדל אותנו טוב ולא נתת לנו מספיק, אבל את נתת את כל מה שיכלת לתת וגם אם לא קיבלנו הכל זה היה רק בגלל שלא היה לך.תמיד ויתרת על הכל בשבילנו אפילו על הדברים הקטנים קנית ולעצמך לא, אפילו שהיה בא לך.
תמיד חשבת רק אלינו ועל טובתנו שנהיה מאושרים בכל דרך שנבחר גם אם היא לא לרוחך והיית רוצה שנלך בדרכך.

את לימדת אותי לעזור, לדאוג , לוותר. והכי חשוב- לימדת אותי לאהוב גם אם לפעמים קשה לי. 
נכון שלא תמיד הבנתי או רציתי להבין, נכון שלא תמיד הקשבתי ועשיתי רצונך.
אבל אני תמיד אהבתי, ואוהבת ומעריכה אותך אפילו אם זה לא נראה ככה.

לפעמים אני לא מראה את אהבתי, זה לא אומר שאני לא אוהבת, כי קשה להראות רגשות. קשה להחשף, קשה לי. אני לא יודעת להראות לך כמה אני אוהבת ומעריכה ומודה לך שאת אמא שלי!

מבתך באהבה רבה.