בס"ד
מצדה
הן למוות נולדנו ולמוות הולדנו את צאצאינו, ומן המוות לא ימלטו אף המאושרים בבני האדם.
אולם חיי חרפה ועבדות ומנת הרואה בקלון אשתו ובניו – כל אלה הרעות לא נגזרו על האדם מבריתו,
ורק ממורך לב נושאים האנשים את סבל הנוראות האלה, כי שירבו לבחור מוות בשעת הכושר...
עוד ידינו לא אסורות והן מחזיקות בשלח, תהיינה לנו לישועה הפעם!
ומות נמות בטרם נהיה עבדים לשונאינו, ובני חורין נישאר בעוזבנו את ארץ החיים, אנחנו, נשינו, ובנינו!...
יתגלגל הורדוס בקברו,
ואני-
בוכה את חורבן ירושלם,
בגלות בבל.
מצדה שלי,
מקום מסתורו של הורדוס,
מצודה של בריחה ממציאות.
אחי שכבשו אותך,
עם גלימות של ארגמן,
מזי רעב וגיבורי רוח.
אחי שראו לגיון רומאי,
מנסה לכבוש בעגל של זהב.
בית מקדש.
העדיפו את המוות מהחיים.
תגובות
שיר יפה מאד!
אגב לפעמים הגבורה הגדולה ביותר היא להתכופף