בשעה 4 וחצי ידידיה הגיע לבית של סבתא שלי. קצת פחדתי מהשיחה איתו.
- "שלום, אמונה,מה שלומך?"
- "ברוך ה', בוא תכנס.. סבתא ידידיה הגיע".
- "אמונה, רציתי לשאול אותך על הקשר שלך עם סבתא שלך, הרבה פעמים אני רואה אותך ואת סבתא שלך יושבות בחצר במשך שעות מדברות וצוחקות ואני כל כך מקנא, כל כך הייתי רוצה לבד ככה סתם ופשוט לדבר עם סבא שלי. (הוא הרהר קצת והמשיך) גם סבא שלי ניצול שואה והוא פשוט לא רוצה לדבר על מה שהיה שם, נראה אבל שיש לו כל כך הרבה מה לספר." הוא נשם והיה נראה שהוא מחכה לתגובה שלי, אבל אני לא ידעתי מה לענות לו. הקשר עם סבתא לא התחיל כי באתי והכרחתי אותה לספר, אלא כי רציתי שתדע שחשוב לי ואם היא תרצה היא תספר.
- " ידידיה, אני לא כל כך יודעת מה להגיד. אני מתארת לעצמי שאתה רוצה לדעת איך זה קרה, אז אני פשוט אספר לך מהתחלה מה קרה וזהו". התחלתי לספר לו על המסע, על איך שבאתי לסבתא לפני המסע וספרתי לה שאני עומדת לנסוע לשם, על איך שפתאום היא התחילה לספר לי על החיים בשואה. הוא בלע כל מילה שאמרתי כאילו מה שאני אומרת זאת תורה קדושה. השיחה המשיכה קצת מעבר לאיך שנוצר הקשור שלי עם סבתא. לפני שהלך אמר:
- " אמונה, תודה רבה. היה נחמד להכיר אותך". וברח, הוא לא חכה לתשובה או לאמירת תשובה שלי.
˜™
המשכתי לבוא לסבתא כל שבועיים שלושה. אבל מאז אותה שיחה לא ראיתי את ידידיה. היה נראה כאלו הוא בורח ממני, עד שיום אחד בסוף השנה קבלתי טלפון.
- "שלום"
- "שלום אמונה?"
- "כן, מי זה?"
- "מדבר אממ...ידידיה לווין, שכן של סבתא שלך"
- "כן, שלום. מה שלומך?" הייתי מופתעת לטלפון כזה לא ציפיתי
- "ברוך ה', מה שלומך?"
- "מצוין."
- "אמונה, אני יודע שמה שאני יגיד עכשיו ישמע לך מוזר, אבל... הייתי רוצה שנפגש. אממ...אני יודע שרק סיימת י"ב עכשיו, אבל נראה לי שהגיע הזמן."
- "ואוו ידידיה, אני...אני קצת בהלם זה מוזר לי לגמרי"...
- "את רוצה לחשוב ולענות לי יותר מאוחר?"
- "כן, אתה יודע מה תתקשר מחר בערב ואני אחזיר לך תשובה".
כל הערב לא הפסקתי לחשוב על השיחה המוזרה הזאת. ועל מה אני אגיד לו מחר???
החלטתי לנסות, אחרי הכל אני כבר סיימתי י"ב, אני עוד חודש מתחילה את השרות לאומי שלי, ידידיה לפי החישוב שלי צריך להיות עכשיו בערך באמצע הצבא, הכי נורא זה לא זה אז לא נורא, נתגבר.
החלטתי לשלוח לו הודעה שאני מסכימה לפני שאני אתחרט. למחרת בערב הוא התקשר
- " שלום אמונה, מה שלומך?"
- " ברוך ה' (הייתי דרוכה) קיבלת את ההודעה שלי?"
- "כן. אז מתי את רוצה?"
- " נראה לי כדאי כשתצא לבין הזמנים, שלא תצא באמצע הלימוד".
- " אז שבוע הבא?"
- "אוקי, איפה?"
- "בירושלים?"
- " טוב אז בוא נפגש בתחנה ליד הבית שלך ומשם נלך לאן שהוא"
- "אוקי, באיזה יום ושעה?"
- " לא יודעת"
- "יום שני, בחמש?"
- "אין בעיה."
נפרדנו לשלום.
____________________________________
אני יודעת שזה קצר אבל אין לי כ"כ זמן להמשיך אחרי הסמינריון של השרות לאומי אני אמשיך.
תגובות
בס"ד
זורם ומרתק משו..
נחכה להמשך, תהני בסמנריון.
ת-מ-ש-י-כ-י!!!!!!!!!!!
פשוט מהמם
אהבתי הכל!
אבל זה היה די צפוי שהם יתחילו לצאת.....
בס"ד
נדוש, נדוש....נדושששששששש!!!!
אבל כתיבה מתוודה כתיבה יפה...
לוין זה עם ו"ו אחת. צרם לי...
ידידיה לוין? הי, זה אח שלי...
ותודה...
בס"ד.
כן, זה היה די צפוי...
בכל מקרה-
חסר לי קצת תיאורים, אולי רגשות.
החלק האחרון נראה יותר כמו פרוטוקול של השיחה מאשר סיפור.
נראה לי שזה יוסיף לסיפור אם תוסיפי...
וזה גם היה לי קצר מידי.
[ראיתי מה שכתבת. זה יהיה נחמד אם כשתחזרי תאריכי קצת את הפרק.]
אבל הכתיבה שלך בסה"כ מאוד יפה.
ישר כח!
לדעתי את כותבת ממש יפה, אבל היו לך כמה מעברי שורות לא נכונים.
".....לשבת עם
סבא שלי...." ועוד כמה כאלו...
אבל בגדול - כתוב יפה. זורם, מגרה לרצות לקרוא עוד.