עֲרָפֶל
בְּעַרְפִלֵּי חַיַּי הַנּוּגִים,
מְשַׁלַּחַת יוֹנַת דֹּאַר לְמֵרָחוֹק,
נְגֹהוֹת הַסְּתָו מְכַסִּים,
עַל הָאָח הַמְּבֹעֶרֶת.
לֹא אֶשְׁלַח אֶת יָדִי הַקְטָנָה,
לְנַתֵּק חוּט אַחֲרוֹן שֶׁל סוּדָר,
פְּקַעַת שֶׁל בָּצָל,
מְחַיֶּכֶת מֵחַלּוֹן חַדְרִי.
יֵין דַּמִּי שֶׁנִּשְׁפָּךְ,
עַל אֲדָמָה בּוֹצִית.
מִטַּשְׁטֵשׁ אֶל מוּל עֵינַי,
מֵאִיר מַחְשָׁךְ לְבָבִי.
מוקדש: לפלמונית
תגובות
כל הכבוד.
אם להתעסק בהגדרות, הייתי קורא לזה "קסום". את פשוט כותבת מהמם!
תמשיכי בהפגזה של השירים...
שפה ותיאורים יפים מאוד...
אבל האמת שלא הבנתי כלל את השיר, ואת הקשר בין הבתים.
יש לך כישרון מדהים.. כתיבה מזכירה את רחל המשוררת! ממש אשריך..
מילים פשוט יפות.. אני לא בראש של להתעמק עכשיו, אולי בפעם אחרת =)
שבת שלום!!