בס"ד
סגירת מסך
וילונות אדומים,
כצבע הדם.
נפתחים כעלי כותר.
פרח התעורר משנת קיץ.
אני השחקן הראשי,
מציג הצגת חיי.
מגלם דמות ,
בלתי נראת.
שכבות של בגדים,
עוטפים את עור גופי,
מגינים מן הקור,
ביום חמסין.
כשמסך יסגר,
אקלף מעלי,
שכבות עור מיותרות,
ואהיה אני עצמי.
תגובות
אהבתי.