בס"ד
איה הסופר אשר יוכל לתאר את המיית הלב בשעת הנעילה, את גלי הטוהר השוטפים את העומד ומרצה לקונו יום שלם פרוש מכל ענייני החומר.
היכן הוא העט שמסוגל לחקוק עלי ספר את ההתרוממות והדביקות של עידני רעווא שבהם הנשמה נוסקת מעלה ומגיעה עד כסא הכבוד באהבה ובחפיצה.
מי הוא זה אשר יאמר שהצליח לשרטט בקווים ברורים את השריפה הנוראה של החטא או את הרוגע והריפוי של אור התשובה.
ישנם עולמות רוחניים אינסופיים של שמחה וצער, אהבה ויראה, דביקות ובושה קרבה וריחוק.
הבה נחלום עליהם, נתענג עליהם ולבסוף גם נכתוב ונשורר עליהם.
אל לנו להתעלם מהעצב והיאוש אבל אל לנו להרחיב עליהם.
אך לא רק על עולמנו הרוחני- דתי ניתן עוד הרבה להרחיב ולכתוב, גם בעולמנו הנפשי ישנם מרחבי אין קץ של חיים מפכים.
מדוע לא נתאר את השמחה האמיתית הבאה מתוך הרגשת שלימות ונועם? את ההרגשה שכל העולם חובק אותך בחיבוק אוהב והינך מתאחד עם הכל?
השכחנו את תחושת ההצלחה לאחר כשלונות צורבים כה רבים? את הרגשת הגאווה הטהורה של המתגבר על קשייו?
האם איננו מלאים התפעמות והשתוממות בכל פעם שאנו ניצבים אל מול פלאי הטבע? אפילו אל מול הפלא של גלי הים האינסופים המכים על החוף הרך?
הבה נרחיב ונרבה את צדדי החיים החיוביים, השמחים המאירים.
הם הם עיקר שירת החיים.
(אשמח מאד לקבל הערות על התוכן והסגנון ולא רק ציון כללי. אם קראת אנא רשום בקצרה מה חשבת ומה חשת בשעת הקריאה. תודה רבה).
תגובות
אנשים! צאו מהפוזות!
אל תנסו לשחק אותה חכמים וערמומיים יותר ממה שהינכם!
תנו למצפון, השכל והלב האוהב להוביל אותכם! זאת האמת שלכם ואל טטעו בזה!
על תעשו דברים רק בגלל שאתם מרגישים שככה יאהבו אתכם יותר - בייחוד לא עזות מצח או דריכה על אחרים.
זה לא עושה אתכם טובים יותר. ההפך.
סתם... עוד נקודה למחשבה. אולי אני אשלח את זה בתור קטע או מכתב...
יש לך כשרון ספרותי והכתיבה שלך מזכירה לי סופרים מלפני כמה דורות ושאלות נצחיות. שתי הערות:
א. יותר מדי שאלות ורעיונות. עדיף לקחת שאלה אחת ולפתח אותה.
ב. גלים מתנפצים על החוף לא מתאים לשאר השאלות הטובות שהעלית.
לה"ו!
מצטערת, לא התחברתי..
ד"א-הפונט לא כ"כ נוח לקריאה.
ב"הצלחה!
כשאתה קורא את דברי ,חשוב מה היית כוונתי להעביר ולהבהיר במילים אלו ולא רק על צורת כתיבתן.
בשעה שקראתי, שמחתי שיש עוד אנשים המחוברים לרעיונות אלו,
לראות את הטוב ולכתוב עליו, כמו שאני עושה בכל שירי,
אלא שזקוקים גם להכיר ברע, להילחם בו, ובאמצעות המלחמה וההבעה בגועל שברע, ימשכו האנשים לטוב ויתבוננו בו,
ומתוך הכרה בכאב ידעו להתמודד עמו.
העיקר הוא: הרבה אנשים חוו בחייהם רגעים טובים או חוו בנפשם עמוק בליבם הרגשות טובות שנבעו ממקור טוב,
מתוך חיבור לאוצרות הנשמה הרוחניים,
אך רובם את שיא הנאתם לא יודעים לבטאות במילים.
וזאת לנוכח מספר סיבות שקדמו להכרתם בהנאה או בעונג הרוחני האמיתי, והיוו גורם משנה תהליך, שחלקן אותו הדבר רק בנוסחה שונה:א.שלא הכירו בתוכנן ובנקודה הפנימית שבהן. ב. שהבינו אך לא לגמרי את שלל הביטויים המבטאים את ההנאה ולכן לא התחברו אליה עד ללשד עצמותיהם היבשות.
ג. שחוו את הדבר הלא נכון, שבאמת רק דמיינו את ההנאה ולא חוו אותה על בשרם.
ד. שהנוסחה להנאה לא התבטאה באופן הראוי וניסו להתחבר למשהו לא נכון.
ה. שלא הכירו בנושא העניין של "חיבור" דהיינו לליבם פנימה,
וניסו להתחבר בשכלם ללא הועיל ובד'.