ילדה שלי.
כשילדתי אותך אז, לפני 4 שנים, לא ציפיתי שכך יהיה.
רציתי להביא אותך לתוך מציאות ורודה, לתוך עולם טוב.. לאפשר לך לגדול ולהתפתח בצורה נורמלית, שקטה, שלווה...
רציתי שתהיי מאושרת, שתהיה לך ילדות עליזה.. שתוכלי לגדול ולפרוח ולהמשיך הלאה, בשמחה...
לא ציפיתי שהמלחמה הארורה הזו תימשך. לא ציפיתי שהפיגועים ימשיכו להיות שיגרת חיינו. חשבתי שזה זמני, שהנה אוטוטו זה נגמר...
אני נדהמת כל פעם מחדש בשומעי אותך שוזרת במשחקייך את המילה 'פיגוע'.
אני נדהמת לראותך מגוננת על בובותייך מפני ערבים.
והכי אני נדהמת שאת בטוחה שחיילי צה"ל הם הגרועים שבאויבים.
אני מקנאה בך. איך בתמימות ילדותית את מתייחסת למציאות. כאילו זוהי הנורמה. את לא מבחינה בעיוות שבדבר, בחוסר הגיוניות. בטוחה שככה זה וזהו. כי פשוט נולדת לתוך זה. ואני רוצה ללמוד ממך. להתייחס כמוך אל הדברים, כמו ילדה קטנה...
אני מסוקרנת לדעת איך בשאר אומות העולם ילדים בני גילך משחקים. האם גם להם יש שיגרת חיים כזו כואבת ולא מציאותית?!
ילדה שלי.
כל-כך קשה לי לחייך אלייך, בעוד שבחדשות נשמעים דברים נוראיים.
רק עכשיו שמענו על הטילים בצפון שהערבים יורים.
לא יכולתי שלא לצעוק- 'מלחמה!!!' ואת בתמימותך החזרת לי- 'לא רוצה מלחמה'...
אבל כאילו שמישהו בכלל שואל אותנו.
לא רציתי בכלל שתדעי על מה שקורה שם. על מה שקורה כאן. כאן בארצנו הקטנטונת. אבל אי אפשר שלא תדעי. את חיה בינינו, המבוגרים, ואנחנו נראים לחוצים, מפוחדים.
ואסור לנו! אני יודעת שאסור לנו להישבר לידך ילדה. בשבילך, למען ביטחונך הנפשי, אנחנו צריכים לשחק אותה חזקים, בלתי מנוצחים. וזה כל-כך קשה.
אני רוצה שתמשיכי לגדול, ילדה. שלא תהפכי לי לבוגרת בטרם עת. שילדותך תמשיך לעבור עלייך בנעימים, שתוכלי להתרפק עליה בעוד כמה שנים, כאשר תגדלי ותביני שהחיים לא ממש סוגים בשושנים.
אני כל כך רוצה... ולמענך, ילדה שלי, אני אעשה הכל.
ממני האוהבת אותך יותר מכל,
אמא.
תגובות
לכל מי שתהה, ובמיוחד אדון יצחק- אני עדיין לא אמא, וגם ייקח זמן עד שאני אתחתן בכלל (כן אדון יצחק, אז אל תנסה אפילו לעשות מזה סקופ). כל מה שרשמתי כאן היה בהשראת אחותי הקטנה בת ה-4, שכל הפרטים כאן נכונים, לגביה. זה פשוט נשמע יותר מרגש וקונה שמדובר באם אל ביתה..
כולי תקווה שלבת שלי אני אוכל לכתוב מכתבים יותר אופטימים...
ישועות ונחמות לכל עמישראל...
שהוא יותר טוב מ"טרשים מהשומרון" והוא:
"טרשים מהר חברון".
ואנא,רק עוד טובה קטנה תעשי לי,
אל תתחילי עם ה "כשתגדל,ילד,לא יהיו יותר מלחמות"
ראינו לאן זה הביא אותנו.....
רמז-
את מכירה את השיר "הילדים של חורף שנת 73" ??
עייני שם.
אך הציון שניתן על ידי ליצירות הוא טרשי שומרון.
לשומרון יש חן מיוחד, לא תמצאי בשום מקום אחר. ואני אומר זאת בתור אחד שדי חרש את הארץ...
כי אין על הצפון, לדעתי... וגם על הדרום.. הרי אילת וים המלח....
ותפארת- שמת לב שזה היה המסר שלי? אז זהו שלא.. ממש לא באתי להבטיח לילדונת הזו שלא תהיה יותר מלחמה... ואם התכוונת להודעה שרשמתי למעלה, שלבת שלי אני מקווה לכתוב מכתבים יותר אופטימים- זה רק בגדר תקווה... אין לי שום הבטחה לזה, למרות שהייתי מאוד רוצה להבטיח כזה דבר.