בס"ד
ההיכרות האישית שלי עם מרן ראש הישיבה והרב הראשי
הרב הגאון אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל
חלק א'
איך יתכן שכזה אבל והרגשת יתמות תפול על בחור צעיר כשרב זקן נפטר. רב אשר הבחור לא זכה ללמוד ממנו את עומק ורוחב תורתו, לא זכה לשמשו באופן קבוע ותדיר ולא זכה להכירו באופן ממש אישי?
איך יתכן שלמרות כל זאת יחוש הבחור הצעיר שחרב כל כך הרבה מעולמו?
כיצד יתכן ששמחתו תושבת וריכוזו יופר בעבות פטירת הרב הזקן?
אין זה אלא מפאת גודלו העצום של הרב.
כה הרבה הספדים נאמרו ויאמרו נכתבו ויכתבו ואף על פי כן יש לי את הקשר המיוחד לי שהיה לי עם ראש ישיבתי במחיצתו זכיתי לגדול זה שש שנים.
"וכל המתעצל בהספד חכם...".
כפי שראיתי את ר' אברום המילה תמימות היא זו שאפיינה אותו.
למילה תמימות שתי משמעויות.
משמעות ראשונה היא של פשטות, נחמדות המתייחסת לכל הבאים עמה במגע ברוך ובנועם, במאור פנים, בחום ובאהבה וכמובן כמובן בהומור אצילי.
זה היה מרן מרן מרן ראש הישיבה וגדול הדור.
תמיד היה מאיר פנים (אלא אם כן ראה סיבה לכך, וגם זה צריך לימוד), תמיד היה נעים לשוחח עמו ותמיד תמיד היה חייכן.
זכורני שכל פעם שניגשו אליו לשיחה יצאו מחוייכים למחצה. ראיתי אנשים עם פנים נפולות ולב כבד בגלל צרות שפקדו אותם נגשים לר' אברום להתייעץ עמו, ובצאתם מלפניו יצאו מחוייכים. ר' אברום הקפיד לסיים בהלצה בכדי לשמחם.
גם בתור בחור צעיר בישיבה הרגשתי בנוח לגמרי לשת לגדול הדור ולהתייעץ עמו וללמוד ממנו בכל נושא שהיה נחוץ לי.
כשהייתי בתקופה של שידוכים הוצאה לי בחורה שלא מצאה חן בעייני מבחינה חיצונית והתלבטתי מה עלי לעשות. איך הרגשתי בנוח להכנס אל גדול הדור לשאול אותו שאלה כזו? אך כך היה-
הלכתי לביתו ודפקתי בדלת, זכורני שישב במרפסת וקרא אלי שאבוא למרפסת, ישבתי לפניו והצעתי בפניו את הספק המטריד אותי. הוא ישב עימי, לבן איתי את הבעיה והציע פתרונות. ללא החום והאכפתיות שהקרין על כל בחורי הישיבה ודאי שלא הייתי אוזר אומץ לדון לפניו בנושא שכזה.
גם בנושאים כלל ישראליים היה פתוח לדון עמנו.
זכורני שכאשר המפד"ל- איחוד לאומי נכנסו לממשלה עם שינוי התפרסם שמרן התנגד לזה. לאחר תפילת שחרית נגשו קבוצה של בחורים לשאול את הרב מדוע מתנגד לכך והרי יכולה להיות להם השפעה שלא תווצר ממשלה אנטי- דתית. ראש הישיבה חזר שוב על דעתו. ראיתי מרחק שישנה התגודדות סביב הרב והלכתי גם אני לשמוע במה דנים עם מרן. מששמעתי מה הנושא הנידון רציתי גם אני לשאול ושאלתי שוב ושוב את השאלה הנ"ל.
ר' אברום חש שאינני מעוניין לקבל את דעתו אלא רק להקשות שוב ושוב והקפיד עלי. הוא פנה אלי ואמר "אינני מוכן שיהיו בחורים בישיבה שיהרהרו אחרי (הוא נקט את לשון הגמרא "כל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה"). אחר כך פנה לעומדים מסביב ושאל אותם מה שמי כדי שיוכל לפנות למזכירות הישיבה להודיע להם שעלי לעזוב את הישיבה.
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי וברחתי משם. פחדתי לגשת לביתו ולכן החלטתי לבקש מהרב יעקב שפירא, יבדל"א, שיכנס עימי אל מרן. לא יכולתי לאכול ארוחת בוקר או לעשות כל דבר אחר עד שמצאתי את הרב יעקב ונכנסתי למרן.
כשנכנסתי מצאתי את ראש הישיבה יושב על כסאו כשסימני עייפות ותשישות ניכרים על פניו. משראה אותי אורו עיניו ואמר לי "טוב שבאת, לא יכולתי לנוח חששתי שפגעתי בך".
עמדתי משתומם.
והוא המשיך לפייס אותי ואף החל לבאר לי מהתחלה ועד סוף את דעתו בענין כניסת המפד"ל- איחוד לאומי. זה היה מעמד מדהים. מדהים באצילותו, מדהים ברגישותו, מדהים בהכלת ההפכים של הקפדה כשצריך ורכות כשצריך.
אך בזה לא תם הסיפור.
לאחר שיצאתי מביתו ופניתי לחזור לישיבה קרא לי מן המרפסת הרב יעקב שאביו רוצה שאחזור.
לא ידעתי מה מרן רוצה? חששתי שירצה להוכיח אותי שלהבא אדע לא להתנהג כך. עליתי ברגלים כושלות חזרה לביתו והתייצבתי לפניו.
ר' אברום פנה אלי והחל לשאול אותי לאיזה שעורים אני נכנס ומי הר"ם שלי ועוד ועוד שאלות אישיות. הבנתי שרצונו לוודא שפייס אותי ונתרצתי. רק לאחר שוודא זאת נפרד ממני לשלום.
"כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה... ומלבשתו ענווה ויראה".
למרות היותו גדול הדור, גאון ופוסק, תל שכל פיות פונים אליו ומנהיג צבור גדול וחשוב-
ראינו בו סבא אוהב.
כשהיו כל המתפללים עוברים לפניו בליל שבת להתברך במאור פניו ובברכת שבת שלום היה מראה חיבה מיוחדת לילדים קטנים והיה לוחץ את ידם בחום מיוחד.
כשבחור מהישיבה התארס מרן היה נוהג לרדת לחדר אוכל לרקוד ביחד עם כל הישיב לכבוד השמחה. לאחר הריקודים של כל הישיבה היה רוקד באופן פרטי עם הבחור. באותה שעה לא היה בעולם בחור מאושר ממנו בכל העולם.
גם לחופות של תלמידי הישיבה השתדל מאד להגיע ולשמח. זכורני שבחתונת בחור יתום נשאר באופן יוצא דופן גם לאחר החופה ורקד עם בחורי הישיבה בכדי להוסיף שמחה על שמחה.
לפני שנים אחדות בזמן שהתנהל מונדיאל, נגשתי אל מרן ראש הישיבה לשאול אותו שאלה. לאחר השאלה פנה הוא אלי ושאל אותי שאלה-
האם אני מבין איך יתכן שמליוני אנשים צופים בכדור שמתגלגל מצד אל צד, ומריעים ומתרגשים אם קורה כך או כך. שאלתי אותו אם אולי הרב יוכל להסביר לי. חייך הרב ואמר לי "כנראה שבכל אדם מבוגר נשאר עדיין ילד קטן".
דרכי הנועם היו אצל מרן לא רק משהו שנלווה לעבודת ה' אלא גם חלק מהותי ממנו. פעמים רבות כאשר היו תלמידים שואלים אותו על הלכות שונות האם ראוי להקפיד על דברים מסויימים היה גוער בהם "אתה עצבני?". עלינו לקיים את התורה בכל דקדוקיה והידוריה אך מתוך נחת ושמחה ולא מתוך לחץ ופחד שמא נחטא ונכשל.
זכורני בשמחת תורה האחרון לחיי חיותו זכיתי להיות במחיצתו בישיבה. במהלך הריקודים שרו את השיר "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי". שרתי את השיר יחד עם כל קהל ההמונים אבל נקרה בתוכי השאלה איך זוכים להגשים משאלה אדירה זו. אמרתי לעצמי שאין יותר טוב מאשר לשאול את עצתו של מי שזכה לכך, מרן ראש הישיבה. נגשתי למרן והצעתי בפניו את שאלתי.
בבת שחוק רחפה על פניו ואמר לי "בן כמה אתה, יש לך כבר שערות לבנות?". אמרתי לו בחיוך שעוד אין לי. ענה ואמר לי "אם כך אין צורך לדאוג, עליך לנצל כל יום ויום ולא להתעסק במה יהיה בעתיד- 'כל ימי חיי' ".
זו תשובה טיפוסית לר' אברום. יש לעבוד את ה' בשמחה בנחת ולא להתעסק ולהלחץ ממה יהיה בעתיד.
תגובות
זכיתי להיות אצל ר' אברום זמן מועט [שנחשב הרבה עבור החברה שלי], וברצוני לשמוע כמה שיותר על מרן, בבחינת סיפורי צדיקים...
תודה שזיכית ושימחת!!!