בס"ד
ההיכרות האישית שלי עם מרן ראש הישיבה והרב הראשי
הרב הגאון אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל
חלק ב'
למילה תמימות יש משמעות נוספת מעבר לפשטות ונחמדות, יש לה משמעות של שלימות.
במרן ראש הישיבה, ראינו את האדם השלם.
שלימות זו הקיפה הרבה מאד תחומים. בודאי שנמלה לא יכולה לתאר ולספר על כל מימדיו של ההר המתנשא מעליה, ואינני בא לתאר אלא את המימדים של מרן שנגלה לעייני.
ראש וראשון לכל שממנו נבע הכל היה השלימות בלימוד, בעמל, באהבה ובחיבור לתורה. כל הפותח מנחת אברהם בתוכן הענינים מבלי אפילו לעיין בסימנים עצמם עומד נדהם איך שהספר עוסק בנושאים מכל התורה כולה. אין תחום בתורה שר' אברום לא נכנס אליו ושלט בו. משאו ומתנו עם גדולי הדורות בהיותו צעיר לימים מדהים בהיותו עוסק בנושאים שאף הלומדים המבוגרים בקושי מתעסקים עמו.
הדרכתו בלימוד גמרא הייתה ללמוד "רק" גמרא רש"י תוספות ועוד אחד מן האחרונים (כגון פני יהושע) כדי לחדד את ההבנה ולוודא ששמים לב לנקודות חשובות. אין ספור פעמים כאשר תלמידים היו אומרים לו שהם נמצאים עוד בדפים הראשונים במסכת מפני שהם מעיינים בראשונים ואחרונים, היה מעיר שצריך להתקדם מהר יותר.
שאלתיו פעם איך אדע בשיטה זו את שיטות גדולי הראשונים כרמב"ן וכרשב"א. ענה לי מרן שאין צורך ללמוד את זה בסבב הראשון, יש להניח את זה לסבב השני. ואז הוסיף ואמר, שסבב שני אינו בדווקא בעוד כך וכך שנים אלא אפילו בשנה זו לאחר שינון כמה וכמה פעמים של הגמרא, רש"י ותוספות.
שאלתיו שוב, 'ואיך אדע את פירושי האחרונים לסוגיא כר' שמעון שקופ'? ענה לי מרן בתמיה "מה, הר"מ שלך לא מלמד אותך את זה בשיעור?".
זו היתה שיטתו, יש צורך להקיף את כל התורה כולה. אמנם ודאי שיש ללמוד את הדברים בעיון, ואין כאן המקום להאריך.
אני באופן אישי לא זכיתי לקבל ולהוודע לגדלותו של ר' אברום בידיעת התורה ובעיונה. אני התוודעתי לאהבת התורה של מרן.
כל שראה את ר' אברום מברך את ברכת התורה (לפני עליה לתורה) זוכר את הריכוז והעוצמה שבה נאמרה. יכולת לחוש איך בברכה פשוטה ושגרתית זו מרן מכניס את כל אהבתו ודביקתו בתורה.
בשבועות- חג מתן תורתנו מנהג הישיבה להתפלל כותיקין בכותל המערבי. בהגיענו לברכת אהבת עולם שלפני קריאת שמע היה ר' אברום משתפך בהודאה לנותן התורה על אהבתו הרבה שנתן לנו את התורה. ובתחינה לעתיד לזכות עוד ועוד "לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים".
בכל פעם שנכנס ר' אברום לישיבה וראה על הסטנדר איזשהוא ספר חדש או אפילו חוברת שלא הכיר היה עוצר, פותח ומתבונן. רק זה לבדו חינך אותנו לאהוב התורה, ולהעריך כל מילה של תורה כיקרה מפנינים.
ידענו שיש לנו כתובת לשאול שאלה בכל תחום. אחרי התפילה היו ניגשים אליו בחורים לשאול שאלות בכל תחומי התורה ובחלק החמישי של השו"ע. הרבה מן התשובות לשאלות אלו נרשמו והלואי ויצאו לאור.
הייתה לר' אברום אהבה יוקדת לת"ח. בהרבה מאד הזדמנויות היה מספר סיפורים שונים על גדולי ישראל. פעם שאלתי אותו האם נכונה השמועה שהיה יושב עם הרב חרל"פ ושומע ממנו סיפורים על גדולי ירושלים.
ר' אברום לא אהב בכלל את הרעיון, מה פתאום לשבת ולספר סיפורים? האמת, אמר לי, שמי שאוהב את זה שומע מפה ומשם וזה נחקק בזכרונו.
רק אברום אהב את זה מאד. אהבת התורה היקדת אצלו הביאה אותו לאהוב ולהוקיר מאד תלמידי חכמים.
זכרוני שפעם אחת שאל אותו תלמיד האם צריך לכבד ת"ח מסוים שיצא עם הכרזות ופסקים שלא היו לרוחו של מרן. ענה לו הרב- כל מי שהוא רב, צריך לכבד אותו.
לא פעם ולא פעמיים דיבר מרן על החשיבות של כבוד התורה והביא לכך את דברי הגמרא במגילה "כבוד תורה עדיף".
עמל התורה של ר' אברום היא גם כן מן המפורסמות. ושמעתי מהרב גרוסמן שסיפר בשם אביו שגר מול ר' אברום בהיותו צעיר שהאור בביתו של מרן היה דלוק עד מאוחר בלילה. ואזי נכבה לכמה שעות ושוב מיד ונדלק עד הבוקר.
אני שלא הכרתי את ר' אברום בצעירותו אספר ממה שראיתי אצל בזקנותו.
ר' אברום היה מעביר שיעורים כללים בישיבה גם בהיותו תשעים פלוס. זכרוני שבתחילת אחד הזמנים סיפר ר' אברום בהתרגשות שזה לו השנה החמישים!! שבה מעביר שיעורים כללים בישיבה. חמישים שנה ללא לאות וללא הפסקה גם כשהוא זקן מופלג.
זהו עמל תורה אמיתי.
בביתו ראינו מכשיר שמגדיל אותיות ומקרין אותם על מסך.
מדהים! יהודי זקן שכבר כ"כ קשה לו לראות לא פוסק פומיה מגירסא ולא נותן לעצמו הנחות מללמוד אע"פ שנזקק לכל מיני מכשירים בכדי לראות את הכתוב לפניו.
היתה בר' אברום שלימות באהבה ודאגה לעמ"י.
ידוע אצל כל תלמידי מרן שמנהג אצל מרן זהו קודש קודשים.
זכרוני ששאלתי אותו על גילוח במכונת גילוח, שרבים סוברים שיש בזה איסור גילוח בתער. ר' אברום פשוט נזעק , איך אפשר לומר שעמ"י טועים וחוטאים. הוא לכה"פ לא הסכים לומר שזה אסור. אותה תגובה חזרה על עצמה בפעם אחרת כששאלתי על טלטול בשבת כשיש עירוב, כאשר יש הסוברים שעירוב לא מועיל, אך עמ"י נוהג לסמוך על כך. ר' אברום לא הסכים לשמוע שנאמר שאסור. למרות זאת הוא אמר לי שבירושלים נהגו להחמיר וראינו שהוא עצמו החמיר בזה וטלטל את המפתח לביתו בשינוי או ע"י קטן.
חרדת הקודש למנהגי ישראל נובעת מתוך אהבה והערכה לעמ"י. אם יהודים נוהגים באופן מסוים אין להטיל בזה פקפוק כלל. "אם אינם נביאים, בני נביאים הם."
ראינו גם איך כל יהודי שהגיע אל מרן התקבל בחום ובסבר פנים יפות.
אהבה ודאגה זו הביאה אותו גם ליטול על עצמו תפקידים בהנהגת עמ"י.
אהבתו לארץ ישראל היתה גם כן תמימה- שלימה.
ר' אברום כאב את כאבה של א"י ובטא את זה באופן פומבי.
כשהחלו חסימות הכבישים כתגובה להכנות לתוכנית ההתנתקות סערו הרוחות בעולם הדתי אם זהו דבר ראוי או לא.
עליתי לבית של מרן ושאלתי לדעתו. ראשית שאלתיו אם יש בזה משום גזל.
ר' אברום שאל אותי כמה זמן זה מעכב את הנהג, משאמרתי לו כחצי שעה, אמר לי שזה עצבנות לחשוש לגזל במצב שכזה שהרי יכול הנהג לומר למעסיקיו שהתעכב חצי שעה בגלל חסימות כביש ולא יקרה לו שום הפסד.
שאלתי אם ראוי לבטל על כך תורה. ענה לי בזה הלשון: "צרכי ציבור...צרכי ציבור..."
ר' אברום סבר שעלינו להיות רגישים וכואבים לשלמות הארץ ואף נתן לנו דוגמא אישית כשהצטרף אל תלמידי הישיבה שהחלו לצעוד אל גוש קטיף (באותו יום שהמשטרה אסרה על כל האוטובוסים לצאת).
כל זה כתבתי מנקודות המפגש שלי עם מרן זצ"ל.
יהיו דברים אלו נר קטן לזכרו ובהצטרף עם זכרונות ורשמי תלמידיו יהיו לאבוקה גדולה, לאש תמיד ולהטווית דרך לעתיד.
תגובות