זה מכתב ששלחתי לאחותי אחרי שאמרה כמה דברים שהיה לי קשה לשמוע. לא יכולתי לשתוק ושלחתי לה את המכתב הזה. אח"כ חשבתי שכדאי לשתף גם אתכם ולומר מקצת שבחם של האפרתים בפניהם, כי לרוב אין בעל הנס מכיר בניסו ואין נביא בעירו. סליחה מראש על חוסר הדיוק.
אחותי,
ד"א: שוב קיבלתי מכתב שרשרת של רמאות. הפעם לא העברתי לאף אחד. אבל מה יהיה? מה עושים עם המכתבים האלה? עכשיו כשאני משחזרת, קיבלנו לאחרונה כמה מכתבים כאלה. נמאס.
תודה על ההזמנה. אנחנו נשמח לבוא, אבל רק לבקר. אפרת היא הבית שלנו. גם ת"א התחילה כ"אחוזת בית" עם כמה משפחות בודדות... גם על מייסדי ת"א אמרו שהם משוגעים, וברוך ה' היום יש בת"א הרבה יותר משוגעים... כל מי שגר בארץ הוא קצת משוגע, וזה בסדר. ועוד ד"א: אפרת לא אמורה להחרב, בכל אופן לא בידי יהודים. את מוזמנת לבקר אצלנו. אנחנו מתגעגעים אליכם. ואם תבואו זה בטח יוריד מאוד את הסיכויים שאפרת תחרב חס וחלילה. מקווה שזה לא יקרה הפוך ואתם תאלצו לברוח אלינו לאפרת. אבל אם כן, ביתנו פתוח לקראתכם תמיד. למה לגרש למה, אנחנו מפריעים למישהו? ואפרת לא נמצאת מחוץ למפה, אנחנו בגוש עציון, שעה מת"א, "מגש הכסף עליו לך ניתנה מדינת היהודים" זה באמת פה, תפתחי ותבדקי, יא תל-אביבית בקופסה שכמותך. יש כאן כ-2000 משפחות, כ-10,000 תושבים כן ירבו בלי עין הרע. ואנחנו ממש לא מתכוונים להעלם מהמפה. אנחנו נלך לכלא בשביל שזה לא יקרה.
זוכרת את פרוייקט הכפתורים המרגש שהתלהבת ממנו? מליון וחצי ילדים נספו בשואה, לכל ילד אספו כפתור! זה פה, באפרת. אצלנו העצים מסתירים את הנוף ולא הבנינים. אצלנו רואים כוכבים בלילה. יש פה אלופי שחייה וג'ודו, רבנים גדולים וחשובים, אלפי ילדים שמחים ומתוקים ובני נוער תוססים וצדיקים, הרבה מאוד בתי ספר וגני ילדים, ישיבות גבוהות והסדר, מכינה קד"צ, מתנ"ס פעיל וטוב, תנועות נוער, מאות מתנדבים בכל התחומים, חיילים, קשישים בני 90 יותר ותינוקות בני יום, פגישות של אירגון לה לצ'ה, בית קפה, פיצריות וגלידריות, ספריה טובה, חוגי ספורט רבים, מכבסה, ספריית וידאו, דואר, כלבו מבולגן מאוד ובכל יש בו כל מה שצריך לבית, המון רופאי שיניים, ועוד הרבה רופאים טובים אחרים, כל קופות החולים כאן, סוכנות נסיעות, ספר, מעצבות שיער, קוסמטיקאיות, חנויות בגדים, ירקן שקורא תהילים בין קונה לקונה, חנות ספרים, הצגות, סרטים, קייטנות, מאות שיעורי תורה כל שבוע, תלמידי חכמים רבים, סתם אנשים שעובדים קשה, טיפת חלב טובה, כן, טובה, אחיות חמודות, רופא ילדים אחד מהכי טובים בכל איזור ירושלים, שהוא גם מוהל חינם לשם מצווה, מוקד חירום רפואי, גומלי חסדים אמיתיים איפה שרק תפני את הראש, גמ"ח שמלות כלה, גמ"ח אוכל, גמ"ח בגדים, גמ"ח ציוד לאבלים, גמ"ח תרופות, גמ"ח כריות לברית ובגדי תינוק לברית, סניף יד שרה, תערוכות, מגרשי ספורט, עולים חדשים מאינספור מדינות, בעיקר דוברי אנגלית, וגם המון צברים, דתיים וחילוניים, ספרדים ואשכנזים, חסידים ומסנגדים, חברא קדישא, מדריכות הנקה ודולות, הורים שכולים, מגורשי גוש קטיף, נפגעי טרור, מרכז התפתחות הילד, 2 משחקיות, 3 חנויות מכולת, 2 סופרמרקטים, 8 שכונות ובקרוב התשיעית, מתוכן 3 שכונות קראוונים, 3 מקוואות חדשים יפים ומצוידים להפליא, עשרות בתי-כנסת פורחים, מועדון גיל הזהב, משמרות הזה"ב, בנות שירות לאומי, אוטובוס לירושלים כל שעה, מאות טרמפיסטים כל יום, להקות נוער, מדשאות וחורשות, גני שעשועים, מתקנים לטיפול בביוב, מאות כלבים, סטודנטים, בני נוער מתנדבים בפרוייקט מחויבות אישית, בית מדרש לנשים, אוטובוס נשים לקבר רחל, נשים שרוקדות עם הספר תורה בשמחת תורה ומניין-שפרש-ממניין-אחר-בגלל-הנשים-הרוקדות-עם-ספר-תורה-בשמחת-תורה, מניין קרליבך, חנות נעליים, סניף חב"ד, חנות טבע, קייטרינגים מכל הסוגים, בית הארחה, אולמי שמחות, מעייינות, מעונות, צהרונים, מועדונית, מועדון נוער, אינטרנט מהיר, כבלים, טלויזיה בלוין, רשימת תפוצה תוססת, אתר אינטרנט, הרצאות, הגרלה סינית מוצלחת, מנהיגי ציבור, ראש מועצה טוב וחייכן, צייד הנאצים האחרון, שכנים טובים שפותחים את בתיהם במימונה ובסוכות וסתם באיזה הזדמנות שיש, וחברים יקרים, חמי וחמותי, בעלי, הילדים שלי, והבית שלי.
וסתם שתדעי: הבית שלכם בת"א הוא בטווח מרגמה מהבית שלנו באפרת. אם אנחנו לא נהיה כאן, בסופו של דבר גם אתם לא תהיו בת"א. איפה כן? לא יודעת, אולי חזרה לטוניס או לביאלסטוק. זה טוב מקסימום בשביל טיול שורשים, לא יותר. קשה לי עם הציניות והנונשלנטיות שבה אמרת את הדברים לי ולשירה לוי. זה כאב לי. את יודעת, זה לא צחוק, זה החיים שלנו. אנחנו חיים כאן, ממש, יום יום, 24 שעות, 7 ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. ואם כבר את מדברת על "פינוי אפרת" לפחות אל תדברי כזה "חלבי" ותגידי את האמת, בבוטות: גירוש, עקירה, חורבן. כי זה מה שזה. אני מבינה שיש דעות שונות משלי ובגלל זה את גרה בת"א ואני באפרת. אבל אני לא יכולה לקבל את הסתמיות שבה אמרת את הדברים שכ"כ הכאיבו לי. הי, גם אנחנו בני אדם, למרות שאנחנו מתנחלים. רק בגלל שאת חושבת שאנחנו לא צריכים להיות פה, זה עוד לא אומר שכל עם ישראל חושב ככה, או שזה צריך לקרות. ארץ ישראל היא לא רק שלי או רק שלך, היא של כל עם ישראל. ה' נתן אותה לעם ישראל ולאף אחד אין זכות או רשות לחלק את המתנה הזאת למישהו אחר. ואם זה נשמע לך כמו סיסמאות בחירות או קטע מעלון של "ימניים-דוסים-מתנחלים-קיצוניים-משיחיסטים" אז מצטערת, אבל זה מה שאני ואני גאה בזה. אלה החיים שלי, שלנו. כאן ביתי, כאן נולדו לי ילדי. זה לא רק שיר. זה אמיתי לגמרי. בבקשה תעצרי רגע את מירוץ החיים התל-אביביים שלך ותחשבי על זה ברצינות.
אני אוהבת את אפרת ואני אוהבת אותך. ואני לא מתכוונת לבחור בין שתיכן. אפרת היא הבית שלי ואת אחותי. את מי את אוהבת יותר, את אבא או את אמא? לא, גם אני לא יכולה לענות על זה. אז אני מסרבת לבחור גם בינך לבין אפרת. אני בוחרת בשתיכן, שתיכן גם יחד.
אחותך מגרעין עיטם, אפרת.
תגובות
תוספת קטנה:
לא רק "כאן נולדו לי ילדי"
אלא כמו השיר המקורי "כאן נולדתי,כאן נולדו לי ילדי,כאן בניתי את ביתי בשתי ידי"
וגם הסוף מתאים "כאן גם אתה אתי וכאן כל אלף ידידי
ואחרי שנים אלפיים- סוף לנדודי !!"
מאחותך הדרומית יותר
קרית ארבע היא חברון
ונשמח לראות שוב את כו-ל-כ-ם
בשבת "חיי שרה" הבאה עלינו לטובה
ברוכים תהיו בבואכם
(בשמי ובשם אמא שרה,אבא אברהם ושאר האבות והאמהות)
מצטרפת לה-כל!!!!!
קרנ"שניקית בנשמה.
נשמח לראותך כאן איתנו.
ואהבתי את הניסוח "בעיר נידחת במרכז" חחח
יפה, חשוב מאוד להגיב ולא לשתוק, ולהגיב שוב. כשאנו שומעים דעות מנוגדות לשלנו שנובעות רק מעיוות התקשורתי, ומאי ידיעה.
קשה לקרוא עם כל הצפיפות הזאת (אני מודה- קראתי בדילוגים), כדאי אולי להעביר את הכמות של הדברים בצורה יותר סיפורית ולא יבשה כ"כ.
צריך גם לשים יותר רווחים, לא לפחד לרדת שורה.
הייתי גם מביא את הדברים שהיא אמרה, כך היינו יותר מתוחים לשמוע את התגובה שלך- אחרי שהיינו מתעצבנים/מתחברים עם מה שהיא אמרה.