בס"ד
אמא (ב)אדמה / איתמר ליברמן
בני, קמת מוקדם, אמרת 'מודה אני' בכוונה יתרה, נטלת ידיים בדקדוק, עכשיו אתה רק ב"קורבנות", ואני מרגישה כבר "על המזבח". העבודה עוד רבה. צריך לבשל, לאפות, לנקות ולשטוף את הכלים שנערמו בכיור. האיברים מתפרקים לי, ואתה, אתה עוד ב"קורבנות".
אני קורסת תחת הנטל והעומס, ואתה, אתה עסוק בלימוד רציני ועמוק עם החברותא שלך. אני לא מבינה, אני לא אמורה להיות החברותא הכי טובה שלך????
יום שישי האחרון היה 'סרט' נוראי בשבילי. אחיך הקטנים צרחו והשתוללו, המטבח היה נראה שעבר סופת טורנדו ולא היה ניתן לראות את הרצפה מרוב לכלוך. אני קוראת שמישהו ישמע ואתה, בני, כבר שעה תקוע "בקריאת שמע".
הראש מתפוצץ לי מרוב צעקות ובכיות, ולך, לך לא אכפת, אתה לומד כמו בכל יום במשך שעה את "הדף היומי", ואני מרגישה שהנה מגיע יומי. חצי שעה לפני כניסת שבת. אני בלחץ מטורף, ואתה עוד בחדרך לומד "שולחן ערוך", ושולחן שבת רחוק מלהיות ערוך.
נשארת בישיבה שבוע, שבועיים, שלושה שבועות רצופים. ואני שואלת- מה עם הבית? אני גם עוד מעט בישיבה- "בישיבה של מעלה", עם כל הצדיקים והצדיקות. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.
אתה משנן בכוונה הלכות לשון הרע, ולי- גם רע, וגם הלשון שלי בוערת ושורפת. שורפת מהתה של הבוקר שלא הספקתי לשתות לפני שהתקרר והלשון נכוותה לי, הכל בגלל שנחפזתי להוריד מהר את הכביסה לפני שירד גשם. בכללי- זה לא רק הלשון, אני כולי בוערת.
אתה בעולמות עליונים, מנסה להתקרב לאבא שבשמיים. אבל אל אמא שלך, זו שלצדך, לא צריך להתקרב?, בקצב הזה גם אני אגיע עם הזמן לעולמות עליונים.
בן יקר, אני מפחדת. אני מפחדת שתגדל ותהיה צדיק גדול, ציצית ותפילין, משניות וגמרא, אבל בלי שום נתינה לסביבה, בלי אף עזרה לזולת.
לא נעים לי להגיד, אתה כבר לקחת "טרמפ" על התורה כדי להשתחרר ממשימות שהסביבה מטילה עליך, ואני לעומת זאת, עדיין מושיטה יד. מושיטה יד לעזרה.
תגובות
בס"ד.
וכל מילה מיותרת...
שבעז"ה נזכה לקחת את זה לתשומת ליבנו...
(ולעשות עם זה משהו!)
בס"ד לק"י
אך צריך לזכור שהכל לפי מינון (הן של הבן והן של האמא).
אומר את זה אחרת, אני מבין גם את האמא וגם את הבן. ויש פעמים שאחד יצטרך לוותר לשני...