אני מאמינה שמי שצריך לדעת יודע מה אני מתכוננת להגיד כי אמרתי את זה די הרבה פעמים במשך החודשים שאני פה והמצב לא משתנה
לפעמים סייג לחכמה שתיקה
עורכים יקרים אבקשכם לטפל בעניין זה
לא על כל יצירה צריך להגיב אם היא לא מעניינת אל תגיבו אמירה כזו פשוט פוגעת
פגועה
בדולח
ח' בטבת תשס"ח, 20:22
לא אמרתי שזה לא יפה. הנה, בשבילך, הודעה רגילה:יבת שמשי
יפה מאוד! אני אישית לא הבנתי את הרעיון. עלי והצליחי!
מרוצה???
ח' בטבת תשס"ח, 20:48
ילדות, לא לריביציר 60י
בדולח, אני יודע שאת פגועה בגלל דברים שקרו, אבל לא צריך ישר לתקוף
בת שמש, אני עדיין לא החלטתי איזו תגובה שלך יותר פוגעת (או סתם לא מנוסחת כמו שהיתה צריכה), הראשונה או השניה.
ח' בטבת תשס"ח, 10:22
לא הבנתייאנונימיי
לא כל כך הבנתי מה הקשר בין כל בית לבית הבא
ח' בטבת תשס"ח, 18:44
יפה!יציר 60י
בס"ד
אני שמח לראות שחזרת לפרסם!
כתיבה יפה כמו כל שירייך.
נשמח להמשיך לקרוא מפרי מקלדתך
ח' בטבת תשס"ח, 19:37
כתיבה טובה.ישירה חדשהי
בס"ד.
לא הבנתי את הרעיון, אבל לא משנה.
לעניות דעתי יש פה עודף דימויים ופחות מידי קשר בין הבתים. פחות רעיון. (אני לא יודעת איך להגדיר את זה. אני מקווה שתביני...)
ט' בטבת תשס"ח, 05:40
בהמשך יהיה ניתוח ותבינו בסיידר? ;יבדולחי
ט' בטבת תשס"ח, 09:52
ניתוח לכל אלו שלא הבינו(: ;יבדולחי
הסיפור שמאחורי השיר :
קראתי באוניברסיטה חלק מספר מסים שנקרא נס של אהבה שהוא בעצם מדבר על חלק מין האנשים שזכו להנצל מין הזוועה " מלחמת העולם השנייה " אלו שזכו להינצל בעור שניהם בזכות מלך מלכי המלכים שהציל אותם בנס בגלל שהאהב אותם שיר זה בעצם מנסה להפגיש בין אותם אנשים שמתו לבין אותם אנשים שניצלו .
ניתוח השיר :
בית א:
קראתי פעם ספר,
על השחק השחור,
שטללים לבנבנים שטו,
בתום סערותיו
ניתוח בית א:
הבית הראשון מתאר בעצם את ההבדל בין החושך והאור או בין השחור ללבן השחור מציין פחד אימה אסון הלבן מציין אור שלווה וחושך כלומר לאחר המלחמה הם זכו להנצל
בית ב:
עת אסרוג סודר,
מאוסף זכרונות ילדות.
אקלע צמותי,
מבובת הסמרטוטים שלך
ניתוח בית ב :
אותה ילדה שנימלה מין השואה והיא עכשיו מבוגרת מנסה לסרוג סוודר מילדותה שהייתה בשואה היא נזכרת בבובת הסמרטוטים של חברתה הטובה שלא זכתה להנצל והיא אומרת שמין השאיריות שנשארו מבובת הסמרטוטים שלה היא יכולה יכולה לקלוע את צמותיה כיןן שהיא חייה וחברתה אינה חייה ולה נשאר הזכרון
בית ג: במקצב של ניחום אבלים,
אשלח את ידי הקטנות,
אתופף,
כרעש רכבת המוות
ניתוח בית ג :
עכשיו אותה נערה שניצלה מתופפת על התוף במקצב של ניחום אבלים - מרמז על אסון שכבר קרה שרק אז נותר לנחם אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה והיא שולחת את שתי ידיה ומתופפת את רעש רכבת המוות שהיא הייתה בה וזכתה להנצל אך חברתה לא
מקווה שהפעם יהיה מובן יותר
אראל
ט' בטבת תשס"ח, 14:08
צריך להיות הרבה יותר מוצלח מובן,היה לא אחר הסבריאנונימייהודעה אחרונה
תגובות
אבל...
נו טוב.
כי אמרתי את זה די הרבה פעמים במשך החודשים שאני פה והמצב לא משתנה
לפעמים סייג לחכמה שתיקה
עורכים יקרים אבקשכם לטפל בעניין זה
לא על כל יצירה צריך להגיב אם היא לא מעניינת אל תגיבו אמירה כזו פשוט פוגעת
פגועה
בדולח
אני אישית לא הבנתי את הרעיון.
עלי והצליחי!
מרוצה???
בת שמש, אני עדיין לא החלטתי איזו תגובה שלך יותר פוגעת (או סתם לא מנוסחת כמו שהיתה צריכה), הראשונה או השניה.
בס"ד
אני שמח לראות שחזרת לפרסם!
כתיבה יפה כמו כל שירייך.
נשמח להמשיך לקרוא מפרי מקלדתך
בס"ד.
לא הבנתי את הרעיון, אבל לא משנה.
לעניות דעתי יש פה עודף דימויים ופחות מידי קשר בין הבתים. פחות רעיון.
(אני לא יודעת איך להגדיר את זה. אני מקווה שתביני...)
קראתי באוניברסיטה חלק מספר מסים שנקרא נס של אהבה שהוא בעצם מדבר על חלק מין האנשים שזכו להנצל מין הזוועה " מלחמת העולם השנייה " אלו שזכו להינצל בעור שניהם בזכות מלך מלכי המלכים שהציל אותם בנס בגלל שהאהב אותם
שיר זה בעצם מנסה להפגיש בין אותם אנשים שמתו לבין אותם אנשים שניצלו .
ניתוח השיר :
בית א:
קראתי פעם ספר,
על השחק השחור,
שטללים לבנבנים שטו,
בתום סערותיו
ניתוח בית א:
הבית הראשון מתאר בעצם את ההבדל בין החושך והאור או בין השחור ללבן השחור מציין פחד אימה אסון הלבן מציין אור שלווה וחושך כלומר לאחר המלחמה הם זכו להנצל
בית ב:
עת אסרוג סודר,
מאוסף זכרונות ילדות.
אקלע צמותי,
מבובת הסמרטוטים שלך
ניתוח בית ב :
אותה ילדה שנימלה מין השואה והיא עכשיו מבוגרת
מנסה לסרוג סוודר מילדותה שהייתה בשואה היא נזכרת בבובת הסמרטוטים של חברתה הטובה שלא זכתה להנצל והיא אומרת שמין השאיריות שנשארו מבובת הסמרטוטים שלה היא יכולה יכולה לקלוע את צמותיה כיןן שהיא חייה וחברתה אינה חייה ולה נשאר הזכרון
בית ג:
במקצב של ניחום אבלים,
אשלח את ידי הקטנות,
אתופף,
כרעש רכבת המוות
ניתוח בית ג :
עכשיו אותה נערה שניצלה מתופפת על התוף במקצב של ניחום אבלים - מרמז על אסון שכבר קרה שרק אז נותר לנחם אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה
והיא שולחת את שתי ידיה ומתופפת את רעש רכבת המוות שהיא הייתה בה וזכתה להנצל אך חברתה לא
מקווה שהפעם יהיה מובן יותר
אראל
ויפה.