בעזרתו יתברך נאמין באמת
זמן
היית אומרת
בא והולך כמו
לא
היינו הולכות בשדות
בשעות לא
שעות
יפות כעיניך בעונת השלכת-
בה רקדת בשכרון חושים
כמו לא היו צופים בך
מהצד.
זמן
את אומרת
בא והולך
כמו
היינו פוסעות בשתיקה
וצוחקות בעצירת המחשבות
[היינו מחושבות, אחרי הקול]
אחרי הכל.
מכסים לילות לבנים
שהיו כה מלאים
אדמה.
רוח.
אש.
מים.
חול זהוב מתלהב-
אנחנו דומ(ע)ות.
תגובות
בס"ד לק"י
מעניין על מה כתבת את זה. אני הבנתי שזה נכתב על א"י,בזמן של הגירוש, ועכשיו, לאחריו. בכל מקרה, זה יפה.
בס"ד,
וואו, יש לי עכשיו דמעות בעינים ואין לי מושג למה...
רחל.
בס"ד.
זה פשוט מהמם! תודה!
וגם לי, כמו לרחל, כמעט היו דמעות בעיניים...
בעזרתו יתברך.
קודם כל- זה שיר עלי'יך ועוד מישהי. אין לי אימות מי היא המישהי הזו, ולכן אני אנתח רק מהצד שלי. אני אצטט גם את השורה הראשונה, שהיא בגדר 'שויתי ד' לנגדי תמיד', כי לענ"ד יש לה קשר לשיר.
"
בעזרתו יתברך נאמין באמת
זמן
היית אומרת
בא והולך כמו
לא
היינו הולכות בשדות
בשעות לא
שעות
יפות כעיניך בעונת השלכת-
בה רקדת בשכרון חושים
כמו לא היו צופים בך
מהצד.
"
הזמן בא והולך; המחשבות, התחושות. הרגש הוא רגע-אש. רגעי, אבל שורף, חזק ולעיתים אכזר; לעיתים הוא חורך מה שהי'ה לבנות משהו חדש, לפעמים הוא הורס בלי להותיר אחריו כלום.
היינו הולכות בשדות בשעות לא שעות - אני חושב שזה מצטרף למה שאמרתי - הזמן עובר מהר כשנהנים.
שכרון החושים - ילדות; דברים חזקים. שוב מצטרף למה שכתבתי על הרגע-אש. אחרי הבני'ין הרגשי - בא גם השכלתני. אסור לשכוח.
הריקוד הוא דבר שהוא גם מסוכן. זה הרמז לענ"ד.
כמו לא היו צופים בך מהצד- כיוון שזה בשדה (וכאן זה מתקשר לי לדברים אחרים), בסיטואצי'ה שבה אתן מדברות באמצע הלילה.
"
זמן
את אומרת
בא והולך
כמו
היינו פוסעות בשתיקה
וצוחקות בעצירת המחשבות
[היינו מחושבות, אחרי הקול]
אחרי הכל.
"
זמן בא והולך - מה שכתבתי למעלה.
הפסיעה בשקט, לא מרמזת על זה שכל מה שלמעלה הי'ה בהקלדה? פוסעות בשתיקה - פסיעה רוחנית, יותר רגשית.
היינו מחושבות - אבל לא מספיק. ככה אני מפרש זאת.
"
מכסים לילות לבנים
שהיו כה מלאים
אדמה.
רוח.
אש.
מים.
חול זהוב מתלהב-
אנחנו דומ(ע)ות.
"
הקטע הזה קשור לגורמת השני'ה שאני לא בטוח מי היא, ולכן אשאיר אותו סתום. פה יש לא רק את.
ב"הצלחה בכל (ובקול. ובמקלדת..:))
בעזהשי"ת!
נשמתי,
את מקסימה..
ושירך אף הוא מקסים-
משהו מעל הזמן.
כשיהיה לי זמן בהזדמנות,
אני אגיב רצני.
אני ממהרת ממש!
מתגעגעת ממש!
מיכל שרה..
בעזרתו יתברך נאמין באמת
עמישב- לפני שאענה על שאלתך אני צריכה להגיד ששירי'י, לרוב, מתייחסים למציאות מסויימת בה אני נמצאת באותו הזמן. המציאות, כמובן, כמות שהיא בשל כמה ארועים מרכזיים בחי'י.
השיר הזה נכתב בין היתר בקשר לכל המצב בארצנו הקטנטונת ארצנו היפה. וכן הושפע מעוד דברים בחי'י.
ותודה רבה. יפה לראות שהשיר התקשר לך לחלק מחייך בכזו טבעיות.
רחל- תודה, את מקסימה. ובעזהי"ת כל דמעותייך תהיינה דִמְעוֹת אֲמוּנָה, דְמָעוֹת מטהרות.
שירהל'ה- חיבוק גדול והמון געגועים. מה שכתבתי לרחל, כמו"כ מכוון אליך.
בדולח- מדוע שלא תכתבי את מסקנותייך כאן? מסקנות לאחר קריאת שיר זה לרוב דוקא מעניין..
יצחק- אשרייך שבאמת חזרת ולא רק כתבת זאת.
'בעזרתו יתברך נאמין באמת', זה אכן מעין 'שיויתי ה' לנגדי תמיד'. וזה מתקשר[אמור, לפחות..] לכל חיינו. לא כן?
הרגש, הוא רגע אש. יפה.. ונכון. אבל תחשוב על זה, אש לעיתים מחממת, לעיתים שורפת, ולעיתים תוך שניות כבר אינה.
הניתוח שלך הוא נכון ואמיתי. אבל כמו שכבר הזכרתי, הוא רק חלק מתוך כלל גדול יותר.
הערה אחת שמאד חשובה לי לציין: '[היינו מחושבות- אחרי הקול]
אחרי הכל'
אתה כתבת ש'היינו מחושבות'- אבל לא מספיק. ואני כתבתי זאת דוקא מהכיוון שבדבר הזה, באותו הרגע, לא הרגשתי צורך שנהי'ה מחושבות, זה לא הי'ה נראה לי קשור. כי אז, באותו הרגע, הכי חשוב הי'ה הרגש האמיתי. ובכל זאת, למרות שלא רציתי שנהי'ה מחושבות, היינו כאלו. 'אחרי הקול'- לאחר ששמענו משהו, לאחר שהבנו עוד משהו בחיים, לאחר שעברנו עוד שלב בהתבגרות. בעזיבת הילדות התמימה כ"כ. 'אחרי הכל'- מעין סיום שכזה. שלא כל מה שנראה לנו נכון, יראה נכון שני'ה לאחת מכן, והכל משתנה כ"כ מהר שלעיתים אין לנו זמן להכיל, אין לנו זמן באמת. אבל זה לא נכון, כי אין ענין לחיות במרוץ נגד הזמן. צריך לחיות ולקבל דברים, לנסות להתעמק ולהבין. לנסות לאהוב. וכמובן- להתנסות, ולהתמודד. ולהאמין. זה הבסיס לכל.
עין של טוב ורע- בין היתר, כן. תודה, בעזהי"ת נזכה לגאולה בקרוב. ממש ממש בקרוב!
מיכל שרה- [רק לראות תגובה ממך עושה לי טוב, תודה] משהו מעל הזמן? ...
אנונימי- מי את/ה? אינני חושבת שצריך להבין למי הוא כתוב. ניתן להבין בכמה מובנים, אגב. וזה בסדר גמור.. תודה.
משה- בפשטות, תודה.
שבוע מוצלח, מלא באור וטוהר. שנזכה להתקרב אליו יתברך באמת.