בס"ד
שלום לך אהובה!
זוכרת אותי?
זו אני, כאן! בת הדודה שלך... מוכר לך?
כן, זו אני, עם הסרטים הכתומים והדגל הענק.
רציתי לספר לך קצת מה אני מרגישה.
החלטת להתגי'יס. לצבא. לצה"ל.
לא התלהבתי מהרעיון. ניסיתי לשנות את כיוון המחשבה שלך, לשכנע אותך לעבוד לשירות לאומי.
את לא הקשבת.
אני התנגדתי, כי זה לא צנוע לבנות, וכי זה צבא גירוש....
אבל לא הקשבת.
אז חשבתי לעצמי שאת תי'הי'ה שונה. שיכנעתי את עצמי שאת תי'הי'ה בסדר.
עודדתי אותך בבחינות.
ואז התגי'יסת.
אני זוכרת שראיתי את המדים.
את חי'יכת א-לי. ואני.. אני לא רוצה לומר לך מה הרגשת, אהובה.
אני הרגשתי שהלב שלי בוכה. ושהלב שלי צועק, וזועק!!!
אהובה, שתדעי שאני כאן, עם הסרטים הכתומים, לא אוהבת מדים ירוקים. הם מזכירים לי דברים רעים.
הם מזכירים לי את אחיך הגדול.
כן.
זה שתמיד הי'ינו בתור ילדים משחקים יחד בלגו.
וזה ששיתף אותנו בהתלהבות באימונים.
אילו אימונים? לימדו אותם שמה איך להרביץ למתי'ישבים.
ואז בגירוש, ישבתי מול הטלויזי'ה, ואז ראיתי אותו.
ובכיתי, ובכיתי, ובכיתי.
ראיתי הוא הרביץ לאחים, איך זרקו עליו צבע <יש!!! כן כן!! יש!!>
ראיתי איך בגללו, בורג במערכת רשעית, כפר דרום עכשיו בידי הערבים.
אז תשמעי, יקירה, אני פשוט לא יכולה.
לא יכולה.
תביני, לילדה עם סרטים כתומים קשה לאהוב נערה עם מדים ירוקים.
קשה.
אז רציתי לומר לך, עם כל הדמעות,
שזה שאני לא מתיחסת א-ליך יפה, זה בגלל המדים.
וקשה לי כך כך.
כי אני עדי'ין אוהבת אותך, אהובה שלי,
אבל... אני לא יכולה, את מבינה?
אני פשוט לא יכולה לראות אותך עם המדים!!!!!
כי כתום וירוק לא הולך ביחד.....
אבל שתדאי שאני מתגעגעת.
פשוט מתגעגעת.
אני מתגעגעת לזמן שבו אמרו עלינו "כאיש אחד, בלב אחד" <בזמן מתן תורה>
אבל בינתי'ים, אני אצטרך ללמוד לשלב ירוק עם כתום.
שי'ה'י'ה לנו בהצלחה.
אני.
עם הסרטים הכתומים והדמעות.
תגובות
יקירה שלי!! יהיה טוב בע"ה!!
בעזרת אבל'ה היא תזכה למצוא את דרך האמת, וכן, אנו עוד נזכה לאיש אחד בלב אחד!!!