כמו שידוע לכולנו פעולת הישיבה היא פעולה מאוד פשוטה אך לפעמים זה הופך להיות נורא קשה.
דוגמא:
כשיש מאורע כלשהו ואני באה לשבת ליד מישהי ואז היא אומרת לי תפוס, אני באה לשבת ליד משהי
אחרת והיא אומרת לי תפוס, אני באה לשבת ליד מישהי אחרת והיא אומרת לי תפוס וכו' וכו' וכו',
עד שבסוף אני מוצאת את עצמי יושבת בקצה איפה שהכי לא נחמד ונעים לי.
וזה קורה כל הזמן לכל אחד או מהצד ששמרו לו את המקום או מהצד שלא נתנו לו לשבת.מי שלא נותנים
לו לשבת נעלב ויש לו הרגשה לא טובה כל משך האירוע.
אני כבר התרגלתי לכך שאומרים לי תפוס, אבל בואו נסרב להתרגל לכך וננסה פעם אחת לשבת ולראות מי
יתיישב לידינו בלי שום שמירות ותפיסות מקומות.....
תמיד כולם מדברים על אחדות ועוד כאלה מושגים, אבל האם זה בא לידי יישום?
האם באמת נשב ליד אותו אחד למרות שרצינו לשבת ליד האחד?
*כתבתי בלשון נקבה אבל זה מתכוון על כולם
תגובות
אני הייתי מנסה ליצור דוגמה באופן יותר סיפורי.
כלומר - במקום לכתוב סיפור כאילו את מספרת לי אותו בקצרה, תספרי סיפור של ממש.
כלומר - משו כזה...
נכנסתי. פעם ראשונה בחיי שאני מגיעה לערב שירה שבו יקרינו על קיר את מילות השירים.
רציתי לתפוס מקום טוב במרכז, שאצליח לקרוא היטב את המילים. התקרבתי למקום פנוי והתיישבתי.
"תפוס!" אמרה לי נערה בעלת צמה והסתובבה להמשיך לדבר עם חברתה.
וכן הלאה וכן הלאה....
בתקווה שהובנתי.
באהבת העם והארץ, עוזיה.
לעשות "שאלת חכם" בענין, אבל התעצלתי עד היום.....