פרשת שמות - אהיה שלחני אליכם

"אהיה שלחני אליכם"

בפרשת שמות מתואר המפגש בין משה, שהיה רועה את צאן יתרו לבין הקב"ה. באותו מפגש שהתרחש בהר סיני, כאשר ברקע בוער הסנה שאיננו אוכל. מתגלה הקב"ה למשה במילים:   

"אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" . (שמות ג, ו)

ולמרות שהקב"ה הציג את עצמו באופן ברור אנו מוצאים בהמשך את שאלתו הבאה של משה:   

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם ? ". (שמות ג, יג)

על השאלה הזאת מתקבלת התשובה הבאה:

" וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה". (שמות ג, יד)

כנראה שהתשובה הזאת לא הניחה את דעתו של משה, כיון שמיד בהמשך יש דיבור נוסף שמתחיל במילה "ויאמר" וכלל נקוט בידנו, שכאשר יש בתורה המשך דיבור שמתחיל במילה "ויאמר", כנראה שהאמירה הראשונה לא ריצתה את השומע. היו לו טענות או שהוא ביקש הבהרות. הדיבור הנוסף, שגם הוא בא כמענה לשאלתו של משה " מַה שְּׁמוֹ ?" הוא: 

"וַיֹּאמֶר כֹּה  תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:" (שמות ג, יד)

כנראה שגם תשובה זו לא סיפקה את משה, כיון שמיד אחריה מגיעה תשובה נוספת:

"וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ד' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר:". (שמות ג, טו)

את התשובה הזאת, בניגוד לשתי התשובות הקודמות, ניתן להבין, אבל גם תשובה זו בעייתית:

   א. כיון שהיא אינה מחדשת דבר שלא היה ידוע לשואל, שהרי כבר בתחילת ההתגלות משה יודע שד' הנגלה אליו הוא:

       "אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב"

   ב. משה בשאלתו מציין שהשאלה מה שמו היא לאחר שהוא יאמר " אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם ".

נמצא, שהתשובה לשאלה אינה התשובה השלישית אלא נמצאת בשתי התשובות הראשונות.

כדי להבין מה משמעות התשובות "אהיה אשר אהיה" ו "אהיה שלחני אליכם" עלינו קודם לנסות ולהבין את השאלה.

מה פשר שאלתו של משה " מַה שְּׁמוֹ ?"

איזה מין תשובה משה ציפה לקבל?

למה שאלת השם היא כל כך חשובה?

למה אלוהי אבותיכם לא מספיק ?

למושג "שם" יש שתי משמעויות. משמעות אחת היא המשמעות האובייקטיבית בבחינת "לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואימו"(זלדה),  וכן "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה"(בראשית ב, כ).  המשמעות השנייה היא המשמעות הסובייקטיבית "לכל איש יש שם שנתנו לו מעשיו"(זלדה),  וכן  "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:" (בראשית לב, כט).

השם הסובייקטיבי הוא השם שמבטא את הקשר של הדבר אלינו. אצל השבטים האינדיאנים נהוג היה לתת לאדם שם רק כאשר הוא ביצע מעשה משמעותי בחייו והוא נקרא על שם המעשה. דוגמא נוספת לשם סובייקטיבי הוא אותו האיש שזכה לשם "מר ביטחון".

משמעות השם הסובייקטיבי הוא ביטוי לקשר ולמשמעות שאנו מייחסים לדמות. לפי זה כאשר משה מתכונן לשאלת העם " מַה שְּׁמוֹ ?" הוא מתכוון לאותו שם סובייקטיבי במשמעות

מה הקשר שלו אלינו?

למה שהוא יעזור לנו?

מה קושר אותנו אליו?

בעומק השעבוד של מצרים משה חש שקשר מסוג אלוקי אבותיכם אינו מספיק. זה אמנם קשר חשוב, אבל זה היה מזמן. הוא אולי היה מחויב לאבותינו, אבל אנחנו צריכים קשר יותר חזק ויותר משמעותי מאלוקי אבותיכם.

אם זאת משמעות השאלה "מה שמו ?", הרי אנו היום יודעים טוב מאוד את התשובה. מדובר באותו שם בו הציג הקב"ה את עצמו על אותו ההר  בדיבר הראשון של עשרת הדברים: 

"אָנֹכִי ד' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות כ, ב)

אם כך מדוע הקב"ה לא עונה למשה

"אָנֹכִי ד' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"

אה, יש בעיה קטנה, בשלב הזה בני ישראל עוד לא יצאו ממצרים. לכן, הקב"ה עונה למשה בתשובה השנייה

" כֹּה  תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם"

השם - אותו אתה מחפש , קשור למעשה שעוד לא קרה, מעשה שיהיה, משהו שעתיד להיות,

"אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם".

לאחר שפענחנו את התשובה השנייה והסברנו שאהיה מתייחס ל"אָנֹכִי ד' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם",

ננסה להבין גם את התשובה הראשונה "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה".

המשנה במסכת ברכות דנה בחשיבות הזכרת הקשר של יציאת מצרים:

"מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא. שנאמר: למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך - הימים, כל ימי חייך - הלילות; וחכמים אומרים: ימי חייך - העולם הזה, כל - להביא לימות המשיח". (ברכות יב: )

על דברי חכמים מקשה הגמרא:  "תניא, אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר: הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם! - אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו. כיוצא בו אתה אומר: לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך". (ברכות יג. )

מדברי הגמרא אנו לומדים שלעתיד לבוא הקשר יהיה לא רק על גאולת מצרים, כי אם גם על הגאולה משעבוד מלכויות, וזה הוא: "אהיה אשר אהיה" הרומז גם לקשר של אנכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, וגם לאנכי ד' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם! ועכשיו גם נבין את כוונתם העמוקה של חכמנו ז"ל המובאים בדברי רש"י, שדרשו "אהיה אשר אהיה  - א"ל הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל אני הייתי עימהם בשעבוד זה אני אהיה עימהם בשעבוד מלכיות".

לסיכום:

לשאלת משה " וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם ? " נתנו שלוש תשובות:

1. " אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה " = "אָנֹכִי ד' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". (שמות כ, ב)  
       ו"אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם  
          (ירמיהו כג, ח)  

2. " אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם " = "אָנֹכִי ד' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם".

3. "ד' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה
    זִכְרִי לְדֹר דֹּר".

שנזכה לגאולה שלמה משעבוד המלכויות במהרה בימינו אמן.