בס"ד
שבוע מלא מחשבות עבר עלי לא ידעתי איך בדיוק אני אמורה להגיב על דבר כזה תמיד באולפנא כשדיברו איתנו על הנושאים האלו זה היה נראה לי כ"כ רחוק, כ"כ לא קשור אלי ופתאום זה מגיע בבום אחד גדול ולא ברור.
יום שני הגיע, התארגנתי לקראת הפגישה עם ידידיה לא זכרתי איך הוא נראה בדיוק הרבה זמן לא ראיתי אותו. הגעתי לתחנה בה קבענו, ידידיה חיכה שם כבר, הוא היה נראה שונה ממה שזכרתי אותו. פתאום הוא התגלה כבחור גבוהה עם מדי צבא, ציציות ארוכות וכיפה גדולה. בהתחלה לא הבנתי הרי קבענו בכוונה השבוע כדי שלא יצא מהישיבה אז איך הוא עם מדים? ידעתי שהוא אמור להיות עכשיו בצבא אבל תיארתי לעצמי שאם הוא לא אמר כלום כשדיברנו בטלפון אז יכול להיות שהוא דחה קצת את הגיוס...
- "שלום אמונה" הוא העיר אותי מתוך המחשבות שלי. "מה שלומך?".
- "ברוך ה', מה שלומך?" עניתי בחיוך דיי נבוך ומופתע.
- "שלמי טוב ברוך ה',אתה נראת קצת מופתעת קרה משהו?" הוא שאל בקול חששני.
- "אהה... לא, שום דבר רק קצת הופתעתי למראה המדים לא הזכרת את זה בשיחה שבוע שעבר."
- "נכון, באמת לא הזכרתי את זה פשוט לא כ"כ חשבתי על זה אני כבר 8 חודשים בצבא ונראה לי שכל מי שמכיר אותי איך שהוא יודע את זה. יכול להיות שבאמת הייתי צריך להגיד לך את זה מצטער."
- "לא נורא, אז איפה אתה משרת?"
- "אני משרת במודיעין. ואיפה את צריכה לעשות שרות?"
- "וואוו.. במודיעין?! מגניב... אני אמורה לעשות באולפנא בנריה, להדריך כיתה ט'...".
˜™
זה היה ערב מוזר,מצחיק בשעה 9 וחצי הגעתי לבית של סבתא אחרי שידידיה ליווה אותי הבית. סבתא ישר ראתה שקרה משהו היום הרי ביקרתי אותה כ"כ הרבה בזמן האחרון עד שהיא מצליחה לזהות עלי כל דבר קטן, סבתא התחילה לתחקר אותי , בהתחלה לא רציתי לספר לה, בכל זאת "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מהעין" ובכלל מאוד התפאדחתי זה היה נראה לי כ"כ מוזר כל הסיטואציה, אבל אחרי כמה זמן של תחקורים נשברתי וסיפרתי לה על הערב שעבר עלי.
סבתא כ"כ שמחה לשמוע את מה שסיפרתי לה על ידידיה, כאילו כל חלומה התגשם לנגד ענייה, היא שאלה כל מיני שאלות, בהתחלה עניתי לה דיי בקצרה אבל אחרי כמה זמן של שאלות כבר התחלתי לספר מעצמי.
יום אחד אחרי אחת הפגישות שלי עם ידידיה ישבתי עם סבתא ודיברנו. תוך כדי שיחה שאלתי את סבתא שאלה שמאוד הטרידה אותי,
"סבתא, למה את כ"כ התרגשת בפעם הראשונה שנפגשתי עם ידידיה?". סבתא נראתה מהורהרת לכמה רגעים ומיד החלה לדבר.
"אמונה'לה, אני יודעת שזה ישמע לך מוזר אבל ממש רציתי שזה יקרה. מאותו יום שהוא היה פה בחופש שעבר." היה נראה סבתא מנסה להחביא ממני סוד והחלטתי לא לוותר לה. ובכלל לא הבנתי למה סבתא כ"כ רוצה את ידידיה. בסה"כ בחור נחמד גר ממש קרוב אליה, לא היה נראה שלסבתא יהיה קשר מיוחד איתו.
"באמת? למה ?" לא היה נראה לי שסבתא יודעת עליו יותר מידי. אך מיד התברר לי שיש הרבה דברים שלא ידעתי על סבתא ועל ידידיה. סבתא סיפרה לי שמאז שנה שעברה ידידיה מגיע אליה כל פעם שהוא מגיע הביתה, עוד לפני שהוא מניח את התיק בבית. הוא מגיע לכמה דקות שואל מה שלומה, אם צריך לעזור במשהו וממשיך הביתה.
אחרי שסבתא סיפרה את זה לא ידעתי איך להגיב. פתאום נוסף עוד צד לקשר החדש הזה עם ידידיה, צד שאני לא יודעת איך להגיב עליו. מצד אחד זה נחמד לגלות משהו שאני יוצאת איתו סבתא שלי חשובה לו אבל מצד שני למה הוא לא אמר לי כלום הרי אני צריכה לדעת את זה. הייתי שקועה בתוך המחשבות שלי עד שפתאום צלצול הפלאפון שלי. "אמונה, ערב טוב את אצל סבתא שלך? אם כן אני רוצה שנפגש יש לי משהו חשוב להגיד לך".
המשך יבוא...
תגובות
בעזרתו יתברך נאמין באמת
היו מקומות בהם הי'ה חסר לי פיסוק.
התוכן עצמו- נחמד, אם כי קצת בנאלי.
כתוב בפשטות שפשוט נחמדי לקרוא.
הייתי מציעה לך להכניס יותר פרטים, שיהי'ה עמוס יותר.
יש הרגשה שזה 'פשוט זורם' וזה לא תמיד טוב.
נמשיך לעקוב בעזהי"ת.
ח"ח[שכחתי לספר לך שהתגייסתי...
באמת יפה:)
אמ.. אולפנת נריה? 0_ם
את באמת אמורה להדריך שם?!...או שכבר הדרכת??
שוק|