רוח.
שעת בין ערביים נעימה. זה עתה השמש החלה בתהליך שקיעתה.
אופק נצבע באדום. אט אט נוסף הכתום. ממעל, עדיין יש מעט תכול, אך הרקיע כולו נעשה שחור.
צועדת.
פוזרת שערותיי מקשרי הגומייה, הרוח מעיפה, מבדרת כל שערה.
חובטת בפניי, במגעה המלטף, עוטפת במעין קור מרתק.
מזמרת.
שיר חרישי על רוחות וימים, בקולי נשמעים צלילי פעמונים.
מביטה.
הרים סביב, מכונית מפרת שתיקה. ציוצי ציפורים, ואז דממת לילה מתוקה.
חוזרת.
נוטשת הדממה, שבה אל המציאות הנחמדה.
תגובהתגובות