רוח.
שעת בין ערביים נעימה. זה עתה השמש החלה בתהליך שקיעתה.
אופק נצבע באדום. אט אט נוסף הכתום. ממעל, עדיין יש מעט תכול, אך הרקיע כולו נעשה שחור.
צועדת.
פוזרת שערותיי מקשרי הגומייה, הרוח מעיפה, מבדרת כל שערה.
חובטת בפניי, במגעה המלטף, עוטפת במעין קור מרתק.
מזמרת.
שיר חרישי על רוחות וימים, בקולי נשמעים צלילי פעמונים.
מביטה.
הרים סביב, מכונית מפרת שתיקה. ציוצי ציפורים, ואז דממת לילה מתוקה.
חוזרת.
נוטשת הדממה, שבה אל המציאות הנחמדה.
תגובות
עשירייה עם הקדשה אישית.
שירה מקבלת בזאת זר של ענפי זית. כה לחי!
עם זר כזה?
ואם אתה אישרת- תודה שלא שינית כלום...
לרומאים יש עלי דפנה...
למה שאני אשנה משהו? זה מאד יפה.
פעמים רבות אנו "ממציאים" פעלים בשירים.
ניתן לראות זאת גם בתנ"ך.
לדוגמה: "לנחל" - מלשון להנחיל. (איפשהו בסוף ספר במדבר)
כך שאין מצב שכללי הלשון נשתכחו ממני, חוצמיזה קיבלתי בבגרות קרוב ל100..
אני לא הבחנתי בשום טעות לשונית\דיקדוקית\תחבירית, ואם כתבתי בצורה קצת מוזרה, זה בגלל שככה היה באלי, וזה הסגנון שלי.
סליחה על הנוקשות...
I d'ont speak english.
עברית שפה יפה
חחח לא התכוונתי לקטע שלך..
התכוונתי למה שיערות לוריין ועוזיה כתבו..
הגיע הזמן.. הבנת?
איך אני? במיוחד כתבתי מהאי'יסיקיו והעתקתי בעיברית...