בס"ד
עמדתי על צוק גבוה
והתבוננתי על העולם שמסביבי.
מבטי חלף
על רכסי ההרים המרשימים
היובלים הזורמים בנחת
אל הים הגדול
כרי הדשא הגדולים
המכסים שטח רב כל כך
הפרחים ועצים
הפורחים בעדינות מתנשאת
והצמח הקטן
שעמד מבוייש בפינה.
התכופפתי לקראתו.
והוא כמו הצטמק
מפני הרעה הרוחשת לבוא.
הסטטתי את הקוצים
שהיו מסביבו
(ונדמו לי כאויביו)
וראיתי את הפרח הלבנבן
הזעיר
מבצבץ לעברי.
טמנתי את ראשי
בין הקוצים
וידעתי
אלה אינם הקוצים
הדוקרים בעורי.
לא.
אלו זכונות של עבר מנופץ
אולי של פלאים.
____________________
לדקלה.
תגובות
"בין הטיפות"- בין הטיפות, שמעטרות את הצמח הקטן, ראיתי את היופי שלו, והקסם שלו.
לגבי הניקוד- צודק.. יתוקן בהמשך, בעז"ה.
הייתי שמחה לשמוע-
איזו כותרת מתאימה יותר?
מה יישאר שלך בדיוק?
:-)
לא הבנת אותי.
לא אמרתי שאשנה, אמרתי שמעניין אותי איך אתה היית קורא לזה.
:)
[חוייכתי בחזרה. :) ]
ואיך אקלע לשיר?
הלא מובנים- הם ההכי מובנים, בסופו של דבר. :D
בעיקרון, השם "בין הטיפות" בא כשהדובר באמת גילה את הפרח, את העובדה שהוא לא סתם עוד צמח מתנשא, הוא רואה את היופי מבין הטיפות- את הקישוט, את העדי.
וואו, אני מרגישה מורה לספרות, בחיי. :)
סתם..
השיר מקסים יקריתי..
[אגיב לך בפרוט באולפנה..]
בס"ד
מעניין אותי מה דעתכם.
אשמח אם תענו.
שהתאורים פה מוגזמים.
אני לא חושבת ככה, כי השיר הזה הוא מטאפורה אחת גדולה. אז לכל דימוי כאן יש משמעות. השאלה היא איך זה נראה מבעד לעינים אחרות..
-איציק.
וגם מישהי שלחה לי מסרון.
תודה על התשובה המפורטת :)
משוררים שהושפעתי מהם?
דליה רביקוביץ', משירה "גאוה".
בעיקר היא.
זה מהשירים לבגרות.
כל אחד במיקום הלימודים שלו/ה
[מי שזה אכפת לו/ה כמובן.]
בשיא הרצינות, באמת חבל שבמשרד החינוך אין יצירות יותר יפות...
אבל מה יעשה, למדתי את זה, והושפעתי..
זו אחת מיצירות החובה שהיו לנו...
ובאמת משרד החינוך לא פונקציה. אחרי שלמדנו את אנטיגונה.. גררררררררר. מגעיל.
שמזכה לתקן עולם במלכות..
מהרהר לעצמי בקול]
:D
אה, נכון, היא כבר לא שם.
כמה חבל..
:D
שנזכה.
ולא להסתמך על מוריך.
אנחנו צריכים לשמור בגאון על המסורת. יהדות- גם הם היו יהודים, אבל יהודים שלא היו מודעים לדת שלהם.
(מצטערת, זה צורם לי בעינים.)
נכון, זו בעיה. מסכימה.
(בעיקר את שלכם, יעקב ומיכל שרה..)
מודה.