צועדת לעברו של השביל,
מאזינה לדממה.
פריחה מלבלבת
מקיפה, מסנוורת.
הכול צבעוני,
הכול פורח.
לבנתיים, כרגע.
שביל עפר,
מקיף הר בודד,
ללא פריחה,
ללא כל צבע,
ללא כל מאום.
לבנתיים, כרגע.
סדרת חיי זאת,
מתפצלת לשני שבילים
באחד טוב ושמח, מלבלב.
בשני עצבות משתלטת,
קורעת אותי מבפנים.
אני נקרעת,
בין הרע לטוב,
בין האור לחושך,
אני תוהה, בין שניהם.
וכשאף אחד לא מנצח,
קשה לי.
לבנתיים, כרגע.
תגובות
למה?..
למה אפחד לא מגיב..?
ציפיתי לתגובות..
=(
קודם קבלי ח"ח על ההשקעה כי הרעיון ממש יפה וממש אהבתי את הבית האחרון!!
כמה הגיגים:
יש חזרה שלא ממש אהבתי ב לבנתיים/ כרגע.. זה פשוט חוזר על עצמו ולא הבנתי מה רצית לומר בזה...
מה זה אומר- ללא כל מאום? זה לא מסתדר הגיונית / תחבירית וכו'..
וגם..השם לא ממש משך אותי לקרוטא.. הייתי קוראת לזה סדרת חיי או משהו בסגנון..
אהבתי את הרעיון,ואני מכירה שיר שהוא כצת תשובה לזה..
יפה. :)