בס"ד
עברתי שם לרגע אחד.
ניסיתי לתפוס את הבלון
המרחף מעל ראשי
אך הוא
המשיך להתחרות בעבי שחקים
הנמצאים ברומו של עולם
מצחק לניסיונותיי.
נכשלתי.
פתע הרגשתי ניתוק מהקרקע
תחושה דומה
לזו של ציפורים
כאשר הן תלויות
בין ארץ לשמיים.
ראיתי את היקום כולו
מונח לפני כתשורה
וצחקתי בקול.
אך בעודי מתבוננת
על הבלון הנושא אותי
הזזתי את אצבעותיי הקטנות
בעדינות
ונגעתי בו.
אוושת הרוח
מנעה ממני שמיעת
קול הניפוץ.
גיליתי
שאני אוחזת בידי
שני אנשים
ולב אחד,
אוהב.
עברתי רק לרגע.
האומנם כל זה ארע?
תגובות
שני הבתים הראשונים יפים. אבל על הבית האחרון אפשר לומר: כל המוסיף גורע.
על "איוושת הרוח" או "עברתי רק לרגע"?
(מה לדידך נקרא "בית"?)
תודה. אני אוהבת את ההערות הבונות שלך.
את ה"מוזרות" שבעניין. שזה בא בבום.
כ"כ, זה גורם לחזור להתחלה. כי המשפט הראשון "עברתי שם לרגע אחד" נראה מיותר ממבט ראשון. כך לענ"ד.
ובאמת אני שואלת את עצמי- האומנם זה מגיע מהר כל כך?...
מה שכן, רגע בין השמשות הוא בבת אחת. אולי התכוונת לרגע בצהרים שהשמש עוברת ממזרח למערב.
אני מודעת לזה שהפאתוס בין שם השיר לתוכנו הוא גדול, אולם זו הייתה כוונתי, וזו ממש הרגשתי. :)
המשמעות הראשונה היא, כמו שזה מוזר לי שהשמש ביום בהיר אחד תחליט שהיא עולה מכיוון מזרח, כך זה מוזר לי "נישואין". שפתאום, בבת אחת, הם הופכים להיות איש ורעיה.
אבל.. יחי ההבדל הקטן.
שנית, זה קצת מצחיק.. אבל זה נותן רמז אפי, "חמה" משמעותה "שוייגער" בלעז. אם בן\ בת הזוג.