בס"ד
ראיתיך מתנוענעת,
כימים המתקלפים הנשברים אל,
שחר ילדותך ללא פרוטוקול שנכתב
האומץ שבינך לתוכך לבד.
שומעת אני את פסיעות רגלייך,
המתנסות בהרמת אצבעות מעל,
רצפת פרקט שחורה או חומה
תלוי בחדר הריקוד שלך.
מהלכות בלאט מסובבות את,
כל גופך אחריהן בסיבוב חד כתער.
להסתובב סביב מציאות שאינה מכירה
את חוקי החיים.
תגובות
ב. זה בריא בתור סגנון רציף לאורך בית שלם ולא עשית את זה.
שנכתב
האומץ---> האם את בטוחה שהשתדלת לשים את המעבר במקום הגיוני וקריא?
אני חושב שמשום מה אנשים חושבים ולא את ח"ו שהסגנון כתיבה הזה הרבה יותר קל מחרוזים וכבר לא נותר לחשוב איך לתבנֵת את השיר, הרשו לי לחלוק קשות. לשיר הזה טובים כמה ימי מגירה.
(כי לא אני כתבתי)