וַאֲנִי שׁוּב מְהַלֶּכֶת לְבַד
בֵּין הָעֵצִים
בְּחֶבְרַת הַנֵּר הַקָּטָן
וּבְּשַׁלְהֶבֶת מרצדת תְּמוּנַת פָּנֶיךָ
עִם הַחִיּוּךְ הַטָּבוּעַ בָּהּ.
אַתָּה רוֹאֶה אָח
אֵינֶנִּי בּוֹרַחַת. הִנֵּה אֲיַשֵּׁר שְׂמִיכָתְךָ
וָאַקְשִׁיב לְקוֹל נְשִׁימָתְךָ הַקְצוּבָה
הָעוֹלָה מִן
הַשֶּׁקֶט
הַמֶצַעֶקֶת בֵּין הַקְּבָרִים.
הֲיָדַעְתָּ אָח,
אֶתְמוֹל חגגתי
אֶת יוֹם הֻלָדֶתִּי הַשְּׁמוֹנָה עָשָׂר
וַאֲנִי מְבֻלְבֶּלֶת.
הֵן עַכְשָׁיו אֲנִי גְדוֹלָה
יוֹתֵר
מֵאָחִי הַבְּכוֹר.
|
תגובות
איזו מוכשרת את!
וכתוב יפה. באמת עושה תחושה שקטה ורגועה כזו.
יש פה מין התפתחות בבתים, קודם את לבד בפני עצמך, לאחר מכן את עם קבר אחיך.. בית ג' שוב חושף את הבדידות והכאב... שיר עמוק וכואב