אקרא ארץ
לפיסת אדמה
לעמקים
לסלעים
לגאיות
לנחלים.
ארצות רבות ישנן.
אך המולדת אחת היא.
ומולדת אקרא
לאותה ארץ
בה הילכו אבות
קדושי אומה
ממנה יצאו בנים לגלות
כאשר שפתותיהם לא פוסקות למלמל
לשנה הבאה בירושלים.
לארץ
שם ניחם נביא אוהב עמו
והעם מלא סבל ומכאוב
אך תפילתו- תחיית המולדת.
לארץ
עליה נשפך דם טהורים
בהגינם על רגבי אדמתה
וממנה צמחו ירוקי עד.
לארץ
בה כל אבן
צובטת,
כואבת,
מזכירה.
ארץ שנחליה
מלאים בדמעות
של צער, של שמחה.
ארץ
בה ילדים וילדות
רצים על חולותיה
משתובבים
ומשחקיהם מלאי תקווה.
ארץ
אשר נשיקות
בצבעי כחול לבן
מכסים את שמיה.
ובארץ מולדתי
אתקע יתד.
אניף דגל.
אשא נור
תגובות
היא צריכה להיות כנראה טובה מאד. מאד.
נגעת בי, ילדה.
וואו, כמה חזק נגעת בי.
יש לשירך תמצית טובה ולשון יפה, אבל שיר אהבה צריך להיות יותר אישי ומפורט ולבבי ויחודי.
הנה לדוגמא שיר שכתב המשורר יעקב פיכמן (כתבתי עליו ועל שירתו במדור שירים מן העבר) לארץ ישראל:
עוד יש שיר לך צפנתי, מולדת -
שיר נדחה לשעה יחידה,
כדחות חג, בנשיקה מיועדת
לרגעי חנינה ופרידה.
הן הרביתי לשיר, וכל ארץ
בה עברתי חינה לי אצלה,
רק סודך בי לוהט כעתרת
וכבד מנגינה ותפלה.
אך את כל רננה בי הזריח
וישק אודם את כל פריחה:
ואין כף בך, עולם לא השכיח,
וחלקה לי עולם לא הפכה.
מעינות בך נקוו, שם נחבאו
כוכבים להטו, שם צנחו;
לבבות כעצים בך ניטעו,
ושרופים כעצים - שוב פרחו.
גם נפשי שתמיד אוהבת
בעברה קסמי-דרך חמדה,
התרפקה על כל אבן כואבת
עד כעץ בחיקך שוב ניטעה.
כמאוחר הכרתיך, אך כילד
כף רגלי בך כל סלע לטפה,
ולעיני כל בקעה משובלת
רעפה ראשונה בך שלוה!
בך הכל הפתעה מנומרת -
סבך רזה. צל שקמה אלמנה.
כחול גינה, בין צוקים מסתתרת.
ניר-טרשים, אדמת הר מעונה.
פה כולך שלום-שדה מרופדת
רחב-לוע שם ים לוחכך
ועריה כנמרה מתמודדת
בפאת-גן ואורבה לפרחך.
חגורת איתנים, כה נקלעת
בין שרון לטרשה לא-סוקלה,
את כגפן עם שחר כורעת
וכאשכול את שמשך מבשילה.
אני אשמח לשכתב את השיר ולשמוע את דעתך.
מקובל מבחינתך?
לך מולדתי
את ורק את
לי אחת.
ישנן ארצות רבות:
פיסות אדמה, גאיות ונחלים
סלעים, עמקים והרים,
ישנן ארצות רבות
רבות רבות ארצות ואינן
את.
כי את ארצי
בך הילכו אבותינו קדושי האומה,
ממך יצאו בנים לגולה,
אצלך ניחם נביא אוהב עמו.
כי את מולדתי
עליך נשפך דם טהורים
בהגינם על רגבי אדמתך,
וממך צמחו ירוקי עד.
ובך ארצי מולדתי
אתקע יתד
אניף דגל
אשא-נור
כי את ורק את
לי אחת.
בלי יותר מידי ליטוש, שאולי עושה את היהלום יותר זוהר אך גם פוגע...
תודה גם לך, בת גל.
:)
אני תמיד מתפלאת מיצירותייך..
את כזאת כישרון, נשיקה..!
כל הכבוד...עשית לי אתזה..=)