שוב לאותו מקום מגיעה
עם הדרך שלשומקום מובילה
לא מבינה,וכבר לא רוצה
בורחת אבל עדיין קרובה,
מסתובבת סביב אותה נקודה
לך תבין לך תמצא
עוד רחוקה הדרך אל תיפול לאשליה.
בזמן שכולם הלכו
חיפשתי תשובה,
עד קצה העולם ולא מצאתי
לא רוצה ליפול שוב לאהבה
אותה אהבה מבולבלת מכחישה.
וגם אנחנו לפעמים כמו גלים
סוערים עולים ויורדים
וכשמגיעים לעומק שוב שוקעים
ומהרוח מושפעים
וכמו גלים,כך אנו
לעולם לא נגמרים.
תגובות
כמו שכל הנחלים הולכים אל הים, כל הגלים הולכים אל החוף.
אנחנו לעולם לא נגמרים.. תהיתי.
בשורות טובות!
בס"ד.
לענ"ד כדאי להוסיף סימני פיסוק.