כן המכתב הזה מוקדש לך!!
הדמעות האלה שזולגות בלי הרף מעיניי-גם הן מוקדשות לך
הן מוקדשות לך בכאב,שנאה ורצון לנקמה
אך גם ברגש,אהבה,ורצון לשוב להיות יחד.
אתה-עזבת אותי כשהייתי במצוקה הכי נוראית,
נטשת ולא חשבת שבלכתך לקחת איתך גם אותי.
כי מזה בן אדם?? לא רק עצמות, וורידים וגוף-
אלא גם נשמה, לב, ורגשות- זה בעצם מה שמרכיב כל אחד.
לקחת אותי-את הלב הנשמה והרגשות היפים,השארת בי רק כאב עצום וחלל ריק.
למה ילד? למה השארת אותי לבד? העולם הזה גדול עלי... אני לא יכולה בלעדיך.
תחזור!! תלך!! תצא לי מהראש ובעיקר-מהלב.
אוי,אני כל כך מבולבלת רוצה אותך ולא רוצה, לא יודעת מה לחשוב.
בבקשה ילד שלי-
פשוט תעזוב.
תגובות
אבל האמת שגם אני נותרתי מבולבלת אחרי קריאת הקטע הזה.
משו שקצת הציק לי - צריך ליצור רווחים אחרי הפסיקים שאת מסמנת. אחרי ולפני המקף, זה נותן קצת מרחב נשימה.
ועכשיו, אפשר הסבר קצת על היצירה הזאת? קצת הכוונה, משהו...
"אהבה כואבת" אז מעדיפים שיעוב..
אהבתי, מאוד.
c התחברתי!
אני אהבתי,
זה נשמע כ"כ אמיתי, הרגשתי אותך בפנים, הרגשתי שזה באמת בא מהלב.
זה צבט לי בלב חזק. עד שקראתי שוב.
כ-ל ה-כ-ב-ו-ד ל-ך!!
בס"ד.
כדאי להוריד אנטרים מיותרים.
עצוב, כואב...
הזדהיתי, אולי יותר מידי...
רק חסר כמה רווחים...
העברת את התחושות בצורה מאוד מוצלחת לטעמי...
למי שלא הבין הקטע שיצא מתוך אל ליבי הישר אל הדף,מדבר על אהוב שנטש בעת צרה,ומכאוב.
"ההיא מהחוף"-גם אני מבולבלת.קשה מאוד,וגם מבלבל....
(ניראלי עכשיו ממש בלבלתי-מצטערת...)
כמה שזה נגע לי בלב!
ממש פצע אותי,, איזה משפט חזק!!!
הצליח לבטא בצורה הכי ברורה את הרגשות שלי ברגע שקראתי שורות אלו והתחברתי לסיטואציה דומה.
אין עלייך, את גדולה!!!
ריגש אותי.
אולי כי זאת סיטואציה שהייתי בה..
נגע לליבי.
ישמצב שעוד אכתוב לך במסר"ש על זה...!